חניות עירוניות – משנה לא סדורה

שטחי החניה הציבוריים ברחובות הערים, ובפרט במרכזיהם, הם נכסי דלא ניידי על מפלס הקרקע שהיקפם רחב ושווים הכלכלי רב. למרות היקפם, חשיבותם וערכם של קרקעות אלו, אין לגביהם תפיסה מגובשת ומשנה סדורה. בעיות חניה מקומיות זוכות לפתרונות חצי אפויים, לא עקביים ולא שיטתיים. זאת מדגים לאחרונה פסק דין שניתן בעניין מיזם “מגדל נהרדעא” בתל אביב.

רחוב נהרדעא הוא רחוב מגורים תל אביבי שנבנה סמוך לשנות החמישים של המאה העשרים. הרחוב נמצא בין רחוב אבן גבירול ממערבו, לרחוב ויצמן ממזרחו, מדרום לרחוב ארלוזורוב. הרחוב נבנה במקורו כחלק ממרקם מגורים תל אביבי טיפוסי, המורכב מבתים משותפים בני ארבע קומות, שכל אחד מהם תחום בחצר שנועדה לשמש גינה משותפת. הרחוב וסביבתו נבנו בסגנון “עיר הגנים” ושולבו בו שטחי גינון ציבוריים. מתחת לבתי המגורים לא תוכננו שטחי חניה פרטיים והדיירים נהגו ונוהגים לחנות את רכביהם בשולי הרחוב. הרחוב ההיסטורי כלל 19 בניינים, רובם מבני מגורים ומספר מבנים לצורכי ציבור. הרחוב אכלס במקור כ – 300 משקי בית, אורכו כ – 250 מטרים והוא הכיל כ – 100 מקומות חניה לכלי רכב פרטיים משני צידיו. מהיחס בין מספר משקי הבית ברחוב למספר מקומות החניה בשוליו ברור כי מספר מקומות החניה שתוכננו לתושבי הרחוב בזמן בנייתו, רחוקים מלספק את הביקוש הנוכחי למקומות חניה.

ברחוב נהרדעא ההיסטורי נבנו מוסדות חינוך. שינוי הרכב האוכלוסייה באזור הרחוב ניוון את מוסדות החינוך, ושטחיהם – יחד עם שטחים עליהם עמדו מבני ציבור אחרים – נמכרו ליזם נדל”ן שתכנן לבנות עליהם מתחם מגורים חדש, הכולל מגדל רב קומות. יוזמת הבנייה ידעה עליות ומורדות, מכל מקום, כיום מתנשא ברחוב נהרדעא מגדל מגורים בן 32 קומות המכיל 75 יחידות דיור. המגדל בולט כנטע זר בסביבת הבתים ההיסטוריים בני ארבעת הקומות, וקרוי “מגדל נהרדעא”.

בסוף שנת 2000 פורסמה תוכנית הבנייה שהרתה את מתחם המגורים הכולל את “מגדל נהרדעא”. עיון בתוכניות המיזם החריד את תושבי הסביבה שחששו מהתוכניות, מהשינויים הצפויים בסביבת המגורים הנינוחה יחסית אליה הורגלו, ממטרדים ומפגיעה באיכות חייהם. תכנון מגדל החורג מסביבתו העלה חששות רבים, ובהם חששות מחסימת נוף, רוחות ואור שמש, מהצל שהבניין יטיל, מיצירת עומס חריג על התשתיות השונות ברחוב, ובהן גם תשתיות התנועה והחניה, שגם כך היו מוגבלות ולא הותאמו לרוח הזמן. חששם של תושבי הסביבה הובע בהודעות התנגדות שהוגשו לועדות התכנון והבנייה כנגד תוכניות הבניה החדשות.

יזם המגדל טען שתוכניותיו נערכו כך שתושבי הסביבה לא יפגעו. בעניין המחסור במקומות חניה, הוגשה תוכנית של מהנדסי תחבורה שטענו כי מתחת למגדל יחפרו חניות תת-קרקעיות שיספקו תקני חניה נדיבים שיכללו מקומות חניה פרטיים לכל הדירות במגדל, ובנוסף להם מקומות חניה משותפים לאורחים שיזדמנו למגדל. לפי טענת המתכננים, בעקבות הקמת המגדל העומסים על התנועה והחניה ברחוב ובסביבתו לא רק שלא יגרעו אלא ישופרו, משום שהמיזם יכלול תוספת של מקומות חניה תת-קרקעיים, והמגדל יחולל עומס תנועה נמוך מזה שיצרו מוסדות החינוך שעל שטחם תוכנן המגדל.

הועדה המקומית לתכנון ולבנייה שמעה את עמדות מגישי התוכנית ואת עמדות השכנים המתנגדים והעבירה את הטענות בנושא החניות לבחינה על ידי צוות מקצועי כדי שיגיש המלצות לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה. לפי ההמלצות: תוכניות התנועה נבדקו על ידי גורמים מוסמכים באגף התנועה של עיריית תל אביב ובמשרד התחבורה. המיזם סיפק יותר מקומות חניה מהמקומות שנדרשו לפי תקני החניה המפורטים בתוכנית החניה העירונית של תל אביב יפו – תוכנית מתאר “ח”. אם בשולי הרחוב ההיסטורי היה כשליש מקום חניה לכל דירת מגורים, הרי המיזם תוכנן כשהוא כולל בשטחו חניות תת-קרקעיות פרטיות, שאינן נסמכות על החניות שבשולי הרחוב. תוכניות המיזם נערכו לפי הנחות של הקצאת 2 מקומות  חניה לדירות ששטחן עולה על 120 מ”ר, 1.5 מקומות חניה לדירות ששטחן 70 מ”ר – 120 מ”ר, ומקום חניה אחד לדירות ששטחן פחות מ – 70 מ”ר. בנוסף לחניות צמודות אלו תוכננו בחניון הפרטי שתחת המיזם 53 מקומות חניה לאורחים. מלבד תקני החניה הנדיבים לדיירי המיזם, המיזם הותיר שטח ברחובות הסמוכים לו לחנית 30 כלי רכב בשולי הרחובות.

דעתם של תושבי הרחובות הסמוכים ל-“מגדל נהרדעא” לא נחה מהבטחות היזם ומהמלצות מומחי הועדה המקומית לתכנון ובנייה, וההתנגדויות בנושא החניה נדונו בפני “ועדה להשלמת תוכניות” במסגרת הועדה המחוזית לתכנון ובנייה. הועדה המחוזית לתכנון ובניה החליטה לקבל את התנגדות תושבי הסביבה וקבעה: “במסגרת התוכנית יוקצו בתחומה 80 מקומות חניה עבור תושבי הסביבה, לרבות סימונם בנספח התנועה ורישום הערת אזהרה לעניין זה בטאבו. מקומות החניה יהיו עבור תושבים המתגוררים ברחובות שבבלוק המקיף את התוכנית, היינו רחובות: נהרדעא, פומפדיתא, בארי ובצלאל. יקבע כי מקומות חניה אלה מיועדים עבור תושבי השכונה, הם ימוקמו בקומת החניון העליונה, בסמוך לחניות האורחים ולא תותר הצמדתם ליחידות דיור. יקבע בהוראות התוכנית כי תנאי להוצאת היתרי בניה יהיה הבטחת השימוש ב – 80 מקומות חניה לתושבי הסביבה”. בנוסף נקבע כי השטח הפתוח במיזם ייקבע כשטח ציבורי פתוח על פני הקרקע ומתחתיו יהיו מרתפי חניה, כאשר השטח הציבורי יירשם על שם הרשות המקומית והיא תהיה רשאית להחכיר את מרתפי החניה.

בעקבות החלטות הועדה המחוזית לתכנון ובנייה, תוכנית המיזם אושרה ביולי 2002, ובסעיף 12 שבה נקבעו הסדרי התנועה והחניה. לפי הסדרים אלו מספר מקומות החניה במיזם החדש יהיו לפי תקן החניה התקף או התקן שסומן בנספח התנועה, לפי הגבוה מביניהם, ובנוסף יוקצו בתחומי התוכנית מקומות חניה לאורחים בהיקף של לפחות 20% מתקן החניה. סמוך למיזם החדש הורחבו גבולות הרחובות הגובלים ב – 2 מטרים, כדי שיוסדרו לאורכם מקומות חניה נוספים. בנוסף לאלו נקבע כי: “במסגרת התוכנית יוקצו בתחומה 80 מקומות חניה עבור תושבי הסביבה, לרבות סימונים בנספח התנועה ורישום הערת אזהרה לעניין זה בטאבו. מקומות החניה יהיו עבור תושבים המתגוררים ברחובות שבבלוק המקיף את התוכנית…ולא תותר הצמדתם ליחידות מגורים.”

בינואר 2003 התקיימה פגישה בלשכת התכנון המחוזית, בהשתתפות נציגי ועדות התכנון וצוותי תכנון, מהנדס העיר, היזמים של “מגדל נהרדעא” ותושבי הסביבה, על רקע חילוקי דעות וחוסר בהירות בנושא מימוש הסדרי החניה שנקבעו בתוכנית. בישיבה זו טענו דיירי הסביבה כי הוקצו להם 80 מקומות חניה בחינם ואילו המשתתפים האחרים טענו כי אכן הוקצו 80 מקומות חניה לדיירי הרחובות הסמוכים, אך הכוונה הייתה שהקצאה זו תיערך בתשלום. ישיבה זו לא יישבה את ההדורים והתושבים הסמוכים למיזם נאלצו לפנות מאוחר יותר בעתירה מנהלית לבית המשפט כדי שיפרש את החלטות ועדות התכנון. בחודש מרץ 2003 ניתן למיזם היתר בנייה שחזר על תנאי הקצאת 80 מקומות חניה לתושבי הסביבה, ומאוחר יותר נרשמה הערת אזהרה בדבר הקצאת מקומות חניה לתושבי הסביבה. באמצע שנת 2009 “מגדל נהרדעא” היה קרוב להשלמה ולאכלוס ודיירי הסביבה מחו וקבלו בפני העירייה על הפגיעה באיכות חייהם ובסדרי התנועה והחניה באזור. בעקבות קובלנות אלו נערך באזור סיור בהשתתפות נציגי התושבים ונציג העירייה, ושם, כך נטען, טען נציג העירייה שהיזמים הציעו למכירה 80 מקומות חניה לדיירי הסביבה, אך לא נמצא דורש. טענה זו התבססה על פרשנות ההוראות של ועדות התכנון לפיה הקצאת 80 מקומות החניה לדיירי הסביבה יכולה להיערך בתשלום ולא בחינם. חילוקי הדעות עוררו התכתבות בין נציגי דיירי סביבת המיזם לבין העירייה בנושא החניות, מהן הסתבר כי העירייה סבורה שהיזם רשאי למכור את החניות שיועדו לתושבי הסביבה בכסף. חילוקי הדעות הובילו מספר דיירים ברחובות הסמוכים ל-“מגדל נהרדעא” להגיש עתירה מנהלית לבית המשפט.

שינויים תכנוניים ברקמות עירוניות קיימות ובנויות מתקיימים באופן טבעי באזורי מחיה מתפתחים, כשהם משתלבים ברקמות קיימות ומעצבים מחדש הסדרים ואיזונים קיימים. ועדות תכנון ובנייה נדרשות ומוסמכות לאזן בין הסדרים ישנים לחדשים ולפצות שכנים הנפגעים מתוכניות בינוי חדשות. הקצאת 80 מקומות חניה במיזם חדש לתושבי רחובות שהיו צפויים להיפגע מתוכנית הקמת מגדל מגורים בסביבת מגוריהם סבירה ונערכה בסמכות. אלא שההחלטה עוררה, וכנראה תמשיך לעורר, שאלות, ספקות ומחלוקות, הממחישות כי למרות קיומן של תקנות תכנון ובנייה ותוכניות מתאר הקובעות תקני חניה, עדיין חסרה תפיסה כוללת מגובשת ועקבית ומשנה סדורה לגבי מקומות החניה הציבוריים העירוניים.

נסקור שאלות ומחלוקות שעלו, וכאלו שעדיין צפויות לעלות:

האם החניה הוענקה לדיירי סביבת “מגדל נהרדעא” בחינם או בתשלום?

ועדות התכנון לא התייחסו במפורש לשאלה האם הקצאת החניה לדיירי ארבעת הרחובות הסמוכים ל-“מגדל נהרדעא” היא בחינם או בתשלום. נקודה זו עוררה מאוחר יותר חילוקי דעות בין דיירי הרחובות לבין היזם, העירייה, הועדה המקומית ודיירי המגדל. דיירי הרחובות סברו שהוקצו להם 80 מקומות חניה בחינם, בזמן שבפגישה שקיימו בעירייה טענו הגורמים האחרים שאכן הוקצו להם מקומות חניה ברכוש פרטי, אך הקצאה זו צריכה להיעשות בתשלום. על נושא זה הגישו מספר דיירים מהרחובות הסמוכים למגדל עתירה מנהלית, ועמדתם התקבלה על ידי בית משפט.

מכיוון שבית המשפט החליט שמגיע לדיירי הרחובות הסמוכים חניה חינם, לא נידונה השאלה איזו זכות היה היזם צריך למכור לדיירים השכנים בתמורה. ליזם היה נוח לפרש את ההקצאה כמכר של מקומות חניה ל – 80 שכנים, אך פרשנות שכזו מגמתית. אילו הייתה מתקבלת הפרשנות של הקצאת 80 חניות בתמורה ולא בחינם, סביר יותר היה לפרש זאת כהקצאה בדרך של השכרות קצרות טווח ומזדמנות של מקומות חניה כנהוג בחניונים מנוהלים.

מה זכותם של דיירי הסביבה בחניה הפרטית?

ועדות התכנון קבעו כי תרשם “הערת אזהרה” “בטאבו” לטובת דיירי ארבעה רחובות בסביבה, וזו אכן נרשמה. אך מה טיבה של הערה זו סתמו ולא פרשו, וגם בית המשפט לא התייחס לנושא. הערת אזהרה לכשעצמה אינה נמנית בחוק המקרקעין כ-“זכות במקרקעין” והיא רישום המעיד על התחייבות לעשות עיסקה או להימנע מלעשות עיסקה. אך מהי אותה “עיסקה במקרקעין” המהווה בסיס לרישום “הערת האזהרה”?

אפשרות פרשנית אחת היא, שהכוונה לרישום הערת אזהרה על “זיקת הנאה” המוענקת על ידי בעלי החניון הפרטי לטובת ציבור דיירי ארבעת הרחובות הסמוכים, אשר מחייבת את בעלי המקרקעין הכפופים להתיר שימוש ב – 80 מקומות חניה לדיירי הרחובות הסמוכים בלבד.

אפשרות שנייה היא, שהכוונה לרישום הערת אזהרה לטובת בעלות של עיריית תל אביב יפו בחלק מהחניון שירשם כשטח ציבורי שייעודו הקצאת 80 מקומות חניה לדיירי ארבעה רחובות סמוכים.

אפשרות נוספת היא, שהכוונה אינה ל-“הערת אזהרה” המוגדרת בחוק המקרקעין, אלא ל-“הערה” המעידה על קיום רישיון חניה ב – 80 מקומות לצמיתות, או רישיון שתוקפו עד לשינוי נסיבות מהותי, לדיירי ארבעה רחובות סמוכים. מעניין לציין, שבדיון שהתקיים בבית המשפט, דיירי הסביבה טענו כי לשון המונח “הקצאה” הוא פשוט ואין בו רמז לאלמנט קנייני או לתמורה נלווית.

האם השכנים ל-“מגדל נהרדעא” זכו בזכות חניה טובה יותר מזו שהייתה להם קודם לכן?

לדיירי הרחובות הסמוכים ל-“מגדל נהרדעא” לא היו מעולם זכויות קניין כלשהם במקומות חניה פרטיים, והם נהגו לחנות ברשות הרבים בשטח רחובות הרשומים בבעלות העירייה המחזיקה ברחובות כנאמן הציבור. את הזכות שועדת התכנון העניקה לדיירי הרחובות הסמוכים ל-“מגדל נהרדעא” אפשר לפרש כפיצוי על פגיעה, שעשוי להעניק להם זכויות ממשיות וטובות מאלו שהיו להם קודם לכן, או, כתחליף לפגיעה בזכויות שטיבו לא צריך לעלות על טיב זכות החניה ברשות הרבים שהייתה להם קודם לכן. שאלה זו לא זכתה לליבון משפטי, אך ניתן למצוא רמז בנימוקו של בית המשפט: “הקצאת מקומות החניה לתושבים היא, אכן, “פיצוי” בגין הפגיעה באפשרויות החניה שלהם, שנגרמה כתוצאה מבניית הפרוייקט וחיוב התושבים בתשלום עבור חניות אלה אינה צודקת ואיננה סבירה, שכן הקצאת חניה בתשלום איננה מהווה תחליף ראוי לאפשרויות החניה שנפגעו ע”י בניית הפרוייקט.”

מה תפקידם וסמכותם של ועדות התכנון בנושא החניה?

במסגרת עתירת תושבי סביבת “מגדל נהרדעא” לבית המשפט, השיבה הועדה המחוזית לתכנון ובנייה כי: “ככלל, תוכניות אינן קובעות הוראות מימוניות, וכך גם התוכנית דנן, אשר מסתפקת בהגדרת הצורך התכנוני גרידא.” לטענתה של ועדת התכנון, הסדרים כלכליים צריכים להתבצע בין היזם לבין הועדה המקומית לתכנון ובניה.

אמנם ועדות תכנון ובנייה אמורות להתרכז בשאלות תכנוניות ולא בשאלות קנייניות וכלכליות, אך להחלטות תכנוניות יש השלכות קנייניות וכלכליות נכבדות, כפי שמדגימה ההחלטה התכנונית בעניין תנאי החניה הציבורית שהוטלו על היזם של “מגדל נהרדעא”. ראוי ששאלות אלו – שמעורבות בהן זכויות פרטיות וציבוריות בעלי ערכים גבוהים – ילובנו ויוסדרו בשלבי התכנון שלפני תחילת הבנייה ולא בסוף המעשה ללא מחשבה תחילה.

מה מעמד הרשות המקומית בהסדר החניה החדש?

המגדל החדש שהוקם ברחוב נהרדעא פגע בהיקף מקומות החניה הזמינים ברחובות הסמוכים ששירתו את דיירי הרחובות, אך דיירים אלו זכו במקומות חניה בשולי הרחובות באמצעות הרשות המקומית – עיריית תל אביב יפו – ולא באופן ישיר. ניתן היה להעניק תחליף או פיצוי לגריעה במקומות החניה ישירות לדיירי הרחובות, אך ניתן היה לעשות זאת באמצעות הרשות המקומית, שהקצתה והסדירה את מקומות החניה לדיירי הרחוב מאז הקמתו.

תקנות התכנון והבנייה (התקנת מקומות חניה), התשמ”ג – 1983, מעגנים בחקיקה הישראלית את תקני החניה שנועדו להסדיר את נושא הקצאת מקומות החניה לטובת שימושי קרקע והמשתמשים הישירים והעקיפים בהם ובסביבתם. יחד עם זאת תקנות אלו עיגנו שסתומי תכנון בהם רשויות מקומיות משמשות כגורם מתווך המאזן בין ביקוש להיצע מקומות חניה באמצעות חניונים ציבוריים. כך לדוגמא תקנה 2(ב) לתוספת לתקנות קובעת כי ועדה מקומית רשאית “לפטור מן החובה להתקין מקומות חניה לפי התקן, כולם או מקצתם, משיקולים שבתכנון, סביבה או תחבורה ולחייב מבקש היתר בנייה להשתתף בהתקנתם של אותם מקומות חניה בחניון ציבורי שמחוץ לנכס נושא ההיתר…”

מהחלטת ועדת התכנון המחוזית בעניין “מגדל נהרדעא” עולים רמזים לכך שהיא כוונה להפוך את השטח הציבורי הפתוח ואת שטחי החניות הציבוריות שבתחומי המיזם לשטח שבשליטת הרשות המקומית. מכאן עולה אפשרות שהרשות המקומית תנהל את החניות באופן עקבי למדיניות החניה הנהוגה ברחובות העיר. יחד עם זאת, הרעיון של חניה ציבורית בתוך שטח פרטי, שהכניסה אליו אמורה להיערך באופן מבוקר דרך מחסום חשמלי, חדשני, ודורש ליבון והיערכות מצד הרשות המקומית.

ההחלטה הקצרה שניתנה בנסיבות של “מגדל נהרדעא” לא ציינה מה מעמדה של הועדה המקומית ושל העירייה בכל הקשור להסדרת מקומות החניה שהוקצו לשכנים בשטח המיזם. מהחלטת בית המשפט משתמע כי האחרונות לא ניסו לקבל על עצמם תפקיד כלשהו, או לשמש כ-“מתווך הוגן” בין התושבים לבין היזם, אלא נטו לטובת עמדת היזם.

מה יחסי הגומלין בין החניה ברשות הרבים לחניה הייחודית ברשות הפרט?

חניה ברשות הרבים כפופה למדיניות עירונית המשתנה מעת לעת ואף ממקום למקום בהתאם לצורכי הציבור המשתנים. הסדרי החניה בתל אביב יפו מורכבים וכוללים מקומות חניה בתשלום, חניה חינם לתושבי אזור או לתושבי רחוב, מגבלות על שעות חניה לאורחים ברחוב, וכיוצא בכך. המדיניות עשויה להשתנות בכל הנוגע להסדרים הקיימים, להטיל תשלומים על אורחים או על תושבים במקומות בהם נערכת כיום חניה חינם, ולהיפך, או להפקיע מקומות חניה בשולי רחובות. ההסדר המקומי הייחודי שנערך לגבי “מגדל נהרדעא” לא התייחס ליחסי הגומלין בין זכותם של תושבי הרחובות הסמוכים לחנות בתחומי החניון הפרטי, לבין הסדרי החניה שקובעת הרשות המקומית, למרות שצורות חניה אלו הן כלים שלובים הראויים לאיזון כלכלי.

האם החניה הוענקה לכל דיירי ארבעת הרחובות הסמוכים על בסיס “כל הקודם זוכה”, או רק לשכנים שירכשו זכויות?

נציגות הדיירים במיזם “מגדל נהרדעא” טענה בבית המשפט כי הפרשנות הנכונה להחלטת ועדות התכנון היא הקצאת 80 מקומות חניה לשכנים ברחובות הסמוכים שירכשו זכויות, ולא הקצאת 80 חניות לשכנים כחניון פתוח על בסיס “כל הקודם זוכה”. לטענת הנציגות פרשנות זו מתחייבת מזכויותיהם הקנייניות של דיירי המיזם, מצורכי הביטחון שלהם, וכדי להבטיח שזרים לא יעשו שימוש בחניון. טענה זו לא התקבלה על ידי בית המשפט.

כיצד יופעל בפועל הסדר החניה לדיירי הרחובות הסמוכים?

ב”מגדל נהרדעא” נבנה חניון תת-קרקעי פרטי סגור במחסום, שכניסת הדיירים והאורחים אליו נעשית באמצעות מנגנון בקרה אלקטרוני. אך כיצד אמורה להתבצע בקרה על מספר רב של תושבי ארבעה רחובות סמוכים? האם כל תושב כזה זכאי לקבל אמצעי בקרה לפתיחת המחסום? כיצד יבוצע הפיקוח על חלוקת אמצעי הבקרה? מי אמור לשאת בעלות בקרת הכניסה של תושבי הרחובות הסמוכים? האם יופעל הסדר של תווי חניה? האם יידרש להציב שומר בכניסה? ואם כן, מי יישא במימון עלות השומר? בדיון שהתקיים בבית המשפט, טענו חלק מהנתבעים כי פרטי הסדרי כניסת דיירי הרחובות הסמוכים לחניון הפרטי מובילים למסקנה כי מדובר בכניסה בתשלום. בית המשפט קבע: “הצדדים התייחסו, …, לנושאים אופרטיביים כמו האם יישאר החניון פתוח, מי ייכנס לחניה וכיצד, האם יהיו תווי חנייה, האם 80 החניות יוקצו לקבוצה מוגדרת, כמפורט, בתמצית, בסעיף 38 לעיל ובסיכומיה של משיבה 5. לא מצאתי לדון בנושאים אלה. העתירה הוגשה אך ורק כנגד החלטתן של משיבות 1 ו- 2 לפיה הקצאת מקומות החניה תהא בתשלום. זוהי המסגרת המשפטית אשר בגינה הוגשה העתירה, אלה הן הטענות נשוא המחלוקת בעתירה ובתגובות, וההסדר המעשי של חניית התושבים בחניון איננו חלק מהדיון שבפנינו. נושאים אלה, כאמור, לא הובהרו בעתירה ובתגובות, לא הוגשו בגינם חוות דעת ואין לבית המשפט, במסגרת הדיון שבפנינו, כלים כדי להתמודד עם הטענות וההצעות לפתרון מעשי בנושא חניית התושבים בחניון. מקומם של נושאים אלה בהליכים אחרים.”

מכיוון ש-“השטן נמצא בפרטים”, שאלות מעשיות ומטרידות עלולות לקבוע לשבט או לחסד את המעשיות והיעילות של הפתרון החצי אפוי שנקבע על ידי ועדות התכנון, ואשר עדיין לא זכו לתשובות מעשיות.

סיכומו של דבר, הפתרון המקומי שנקבע לגבי בעיות החניה שיצר “מגדל נהרדעא” בסביבתו על ידי ועדות התכנון, המחלוקות שהתעוררו סביב הפתרון ופסק הדין שניתן בעניין פרשנותו, ממחישים כי בתחום החניה מתעוררות בעיות חדשות המציפות פתרונות חדשים, מקומיים, רב-משמעיים ומעוררי ספקות. שטחי החניה הציבוריים על מפלס הקרקע במרכזי הערים הם נכסי דלא ניידי בעלי היקף רחב ושווי רב, לכן ניתן היה לצפות כי לאור היקפם ושווים יגובשו ביחס אליהם תפיסות ציבוריות כוללות ברורות וסדורות, לרבות בהיבטים קנייניים, כלכליים ותכנוניים. העדר תפיסות ברורות מניב פתרונות חצי אפויים, לא עקביים ולא שיטתיים, הפוגעים בעקרונות של ודאות ושל צדק חברתי. בהעדר שיטה כללית הוגנת, בכל מקרה מתגבשים פתרונות מקומיים הנגזרים מעוצמת מחאות היריבים יותר מאשר מיישום שיטתי הוגן ושוויוני.

מקורות וחומר לעיון:

עתירה מנהלית (תל אביב יפו) 2111-09 ג’קי רוזנבלום (גורן) ואח’ נ’ עיריית תל אביב יפו ואח’, פסק דין מיום 19.2.2012, השופטת ש. גדות.

 אתר ZOOMAP.CO.IL, רחוב נהרדעא תל אביב

מגדל בארי נהרדעא

Leave a Reply