העדר סיבולת, סובלנות וסבלנות כהתנגדות להליכה

התנועה האנושית הטבעית היא הליכה רגלית, אך בעולם המודרני ההליכה מתחרה בתחליפי תנועה יעילים שלא בדרך הטבע. תחליפים אלו מתחרים בהליכה וגורמים להעדר סיבולת, סובלנות וסבלנות להתנגד לתנועה הטבעית. ההתנגדות להליכה משפיעה על בריאות הפרט והחברה.

תינוקות באים לעולם כשזוג רגלים – ולא גלגלים – מחובר לפלג גופם התחתון. בדרך הטבע התנועה האנושית מתבצעת באמצעות שלד הרגליים המונע על ידי שרירים, ולא באמצעות גלגלים המחוברים למנוע מכני. למרות כושר התנועה הטבעי, האדם המודרני הסתגל היטב לטכנולוגיות תנועה מעשי ידי אדם, עד כדי כך שהוא זונח ומקפח את אמצעי התנועה הטבעיים עמם נולד. באופן שגרתי כאשר נדרש לבחור בין ברירה של תנועה רגלית טבעית לבין תנועה מנועית מלאכותית האדם המודרני חש חידלון – חוסר אונים וסיבולת, חוסר סובלנות והעדר סבלנות לסגולות שהטבע העניק לו.

סיבולת נמוכה

מאז שפותחו אמצעי תנועה מכאניים ומנועיים הסתבר לאדם כי כושר התנועה הגופני נחות לעומת הכושר המכאני שפותח, וסיבולת התנועה האנושית מפסידה כמעט בכל תחרות מול תנועה פרי טכנולוגיות הנדסיות. פטריק מקאו הקנייתי שבר בספטמבר 2011 את השיא במרוצי מרתון, כאשר סיים את “מרתון ברלין” בכ-שעתיים ושלוש דקות. ריצת מרתון רצופה של 42.195 קילומטרים במהירות של כ – 21 קמ”ש היא הישג אנושי נאה ומרשים לכל הדעות במונחים של מיצוי הכושר הגופני האנושי. אך עד כמה מרשימים יכולים להיות ביצועי התנועה של אצן מרתון בהשוואה ליכולת של גברת קטנה זקנה לנוע במכונית מיני חבוטה, או של שליח פיצה עול ימים לנוע בטוסטוס משומש, מהר יותר ורחוק יותר מבלי להגיר טיפת זיעה. באימוני מסעות צבאיים, מקובל לאמן לוחמי יחידות מובחרות במסעות מפרכים בהם הם נושאים כ – 40% ממשקל גופם. מסע מפרך הוא אתגר ראוי לכוח הסיבולת והסבל של הלוחמים ומעיד על כושרם הקרבי, אך מהי עוצמתו של חייל רגלי מובחר לעומת עוצמתה של מכונית קלה הנושאת 5 נוסעים ומטען ללא קושי. כושר הביצוע של אמצעי התנועה המנועיים מגמד את הכושר האנושי ודוחק אנשים רבים לצמצם את התנועה הטבעית באמצעות רגליהם.

לפני עידן התנועה המנועית, בני אנוש רבים כללו בשגרת יומם תנועה רגלית של מספר קילומטרים, אך התפתחויות טכנולוגיות צמצמו תנועה רגלית זו באורח ניכר. כושרה המוגבר של התנועה המנועית הגדיל את ההיקף ואת שדות התכנון של שימושי הקרקע, ובכך גימד עוד יותר את מעטפות הביצועים השימושיים של סיבולת התנועה האנושית. רבים מתושבי העולם המערבי הונעו לנהל אורח חיים ישבני ומנוון, שמשולבים בו קטעי הליכה מוגבלים למרחקים קצרים ותנועה מנועית למרחקים בינוניים וארוכים. ניוון זה פוגע בכושר ובסיבולת הגופנית של רבים ומטפח לולאות משוב של בני אדם עצלים ומפונקים יותר ששריריהם מנוונים, הסובלים מבעיות בריאות הנובעות מאורח חיים שאינו מותאם לטבעו של גוף האדם. כשסיבולת השרירים, הלב והריאות של יותר אנשים יורדת, עולים הקשיים והרגישות שלהם לתנועה טבעית בנסיבות הדורשות מאמץ מוגבר, כמו עליה במדרון, טיפוס על מדרגות תלולות, או כשהשמש קופחת על ראשיהם.

העדר סובלנות

מגבלות ההליכה הרגלית אינן קשורות רק במגבלות פיזיות של סיבולת גופנית, אלא גם במגבלות נפשיות של סובלנות אנושית. לסובלנות האישית יש קשר לחלופות העומדות בפני אדם נתון, במקום נתון ובתנאים נתונים. בעל רכב פרטי שאצה דרכו, אשר יכול להחליף הליכה רגלית ברכב מנועי אישי, יהיה בעל סובלנות נמוכה יותר להליכה לעומת חסר אמצעים שנאלץ לכתת רגליו בלית ברירה. מי שמתרגל לתפנוקי תחבורה מנועית צמודה כל אימת שהוא חפץ עלול לאבד את סובלנותו לאפשרויות של הליכה רגלית ויטה לעשות שימוש ברכב מנועי גם למסעות קצרים שהליכה בריאה יכולה להחליף אותם ללא קושי.

חלק מתושבי הפרברים, שאין בהם תחבורה ציבורית ראויה, מפתחים תלות גבוהה באמצעי תחבורה פרטיים ועמה חוסר סובלנות להליכה רגלית, אך אחרים דווקא מסתגלים להליכה רגלית בסביבה ירוקה ודלילת אוכלוסין. אנשים נוטים לגלות חוסר סובלנות להליכה רגלית בסביבה חד-גונית ומשעממת, כמו בסביבת בתים אחידים או בסביבה שאין בה חיוניות. מנגד אנשים רבים המפגינים חוסר סובלנות כללי להליכה רגלית, עשויים ללכת מבלי משים ובסובלנות רבה בסביבה של שטחי מסחר וחנויות, של יושבי בתי קפה או בסביבה תוססת שנעים בה הולכי רגל או רוכבי אופניים. אנשים שמשתעממים מהליכה בסביבת חייהם המוכרת עשויים לגמוא מרחקים כשהם תרים בסקרנות מחוזות זרים, או הולכים בסביבה נופית מרשימה כמו רכסי הרים, חופי ים או גדות נהרות.

תחושות של בטיחות וביטחון משפיעות על נכונות וסובלנות ללכת ברגל. בסביבה של מדרכות רחבות ונקיות נעים ללכת, אך על מדרכות רצופות מהמורות ומכשולים הסובלנות תקטן. באזורים ריקים וחשוכים או סמוך לבניינים נטושים, תחושות של חוסר ביטחון יפגעו בסובלנות להליכה רגלית.

העדר סבלנות

הליכה איטית בהשוואה לתנועה מנועית ולכן דורשת זמן רב יותר כדי לעבור מרחק נתון, ועמו גם את מידת הסבלנות. בעולם המודרני הלוחץ והעצים עולה הרגישות לתחושת הזמן ועמה חוסר סבלנות להליכה רגלית, כאשר יש לה תחליפי תנועה מהירים יותר. נהוג להתייחס למהירות הליכה מתונה של אדם בריא בוגר על מישור וללא משא כמהירות של 5 קמ”ש. נתון זה יורד עם שינוי תנאים מגוונים. למשל, הליכה של ילד קטן, של קשיש או של אדם חולה תהיה איטית מהממוצע, הליכה במעלה, או הליכה עם משא כבד תהיה איטית, הליכה בתנאי מזג אוויר קשים, כמו עומס חום, נגד רוח או גשם עזים תהיה איטית. באופן טבעי בתנאים בהם מהירות ההליכה יורדת נדרשת סבלנות רבה יותר, וכאשר נחצים גבולות הסבלנות קיימת נטייה להימנע מהליכה רגלית.

התארכות משך ההליכה הרגלית ועמה חוסר סבלנות, עלולים לנבוע גם מסביבה של עיצוב ערים ותחבורה המקנה עדיפות לתחבורה המנועית על פני התנועה הטבעית. ריבוי צמתים של תנועה מנועית עלול לעכב הליכה רגלית, רמזורים בהם הולך רגל עלול להמתין כדקה וחצי אם החמיץ את מחזור האור הירוק ברמזור הניצב מולו, עלולים לגרום לעיכוב יחסי ממושך בהליכות קצרות ולהעיק על גבולות הסבלנות של הולכי הרגל.

הקלות על קשיי הסיבולת, הסובלנות והסבלנות

חלק ממתכנני הערים והתחבורה וממעצבי המדיניות במרחבים ציבוריים מודעים לקשיי הסיבולת, הסובלנות והסבלנות של הולכי הרגל הפוטנציאליים, וכדי לגרום להם לצאת לרחובות, הם ממליצים על תכנון סביבה ידידותית יותר להולכי רגל.

מתכננים רבים משלימים עם מציאות מודרנית שבה ניתן לצפות מאדם ממוצע לנוע על רגליו מרחקים קצרים יחסית בסביבות 500 מטרים, אותם ניתן לעבור בתוך כ – 6 דקות. בהתאמה להנחה זו מתוכננים אזורי מחיה רבים לקנה מידה אנושי של מוגבלי סיבולת, סובלנות וסבלנות להליכה רגלית, המוכנים לצאת מפתח ביתם למסעות בני מספר דקות הליכה בודדות. באזורים אלו משולבים בשכונות מגורים מרכזי חינוך, מסחר, תרבות, דת או בילוי, שהמרחק ביניהם לבין שולי אזורי המגורים אינו עולה על מרחקי הליכה של דקות ספורות. כדי לעודד אנשים לצאת בהליכה למרחבים ציבוריים ממליצים על תמיכה תכנונית באמצעות שימושי קרקע מעורבים ונגישות נוחה ובטוחה למוקדי משיכה להולכי רגל. הוספה של עצים להצללת אזורי הליכה, או של שטחי מעבר מקורים (“פסאג’ים”), הם בין האמצעים התכנוניים שבכוחם לעודד הליכה רגלית.

תוצאות ההימנעות מתנועה טבעית

פגיעה בכלכלת מערכות תחבורה ציבוריות – קשיי הסבולת, הסובלנות והסבלנות לתנועה הטבעית הם תוצאה של חלופות מלאכותיות מפנקות, קלות ונוחות יותר של אמצעי תחבורה מנועיים פרטיים וציבוריים. אך הרגישות ומידת הפגיעה בתחבורה הציבורית כתוצאה מהימנעות מהליכה רגלית  קשה יותר מזו של הפגיעה באמצעי התחבורה הפרטיים.

מחקר שנערך בשנים 1986, 1989 בארצות הברית מצא כי ככל שהמרחק בין מקום המגורים לתחנת רכבת ראשית מתרחק ב 30 מטרים יש ירידה של כשני שליש אחוז בכמות הנוסעים הפוטנציאליים בתחנת הרכבת, משום שהנכונות של הנוסעים הפוטנציאליים ללכת לתחנת הרכבת פוחתת ככל שמרחק ההליכה עולה. מחקרים וסקרים אחרים העלו כי נוסעי רכבות מוכנים ללכת עד קילומטר בין בתיהם לתחנת הרכבת, אך נוסעי אוטובוסים מוכנים ללכת רק 400 – 500 מטרים לתחנות האוטובוס, או מהן. מתכנני תחבורה ציבורית בעולם המערבי נוקטים בכלל אצבע נוח, לפיו מרחק של כ – 400 מטרים הוא מרחק הליכה סביר בין תחנת אוטובוס מקומית לסביבת המחייה אותה התחנה משרתת. מרחק זה נקבע על בסיס סקרים ותצפיות שנערכו במקומות שונים בעולם, והוא משקף באופן גס את גבולות הסיבולת, הסובלנות והסבלנות של משתמשי תחבורה ציבורית, כאשר הם נדרשים לנוע ברגל אל תחנות אוטובוס, או מהן. עם זאת נמצא כי באזורי תעסוקה, הנמצאים בדרך כלל באזורים צפופים יותר מאזורי מגורים, קיימת נטייה ללכת פחות לתחנות התחבורה הציבורית ומהן.

הרגישות להליכה מוגבלת לתחנות תחבורה ציבורית דורשת ממתכנני מערכות תחבורה ציבורית לצופף מרחקים בין תחנות כדי לקצר את מרחקי ההליכה של יותר נוסעים פוטנציאליים לתחנות אלו. ציפוף זה עשוי להקל על ציבור הנוסעים ההולך לתחנות ומהן, ולמשוך יותר נוסעים לתחבורה הציבורית, אך אליה וקוץ בה. ככל שהמרחקים בין תחנות קו תחבורה ציבורית צפופות יותר, מתארך משך הנסיעות, פוחתת היעילות של תפעול הקו ועם הפחתה זו עולות הוצאות התפעול הכלכליות. מגבלות כלכליות עלולות להשליך על איכות השירות בקו התחבורה הציבורית ובסופו של דבר להוריד את רמת השירות לנוסעים ולהרחיק אותם מהתחבורה הציבורית, במקום לקרבם. במקרים רבים, דווקא כאשר נוסעים רבים מוכנים להאריך את משך הליכתם לתחנות תחבורה ציבורית, או להחליף בין קווים במהלך נסיעותיהם במעבר רגלי, זמן ההליכה המתארך מקוזז בנסיעה מהירה יותר בהמתנה קצרה יותר לקווי אוטובוסים ובשירות יעיל או זול יותר.

פגיעה בבריאות ובכושר הגופני של הפרט

חוסר האונים של התנועה האנושית בהשוואה לתנועה המנועית גורם לרבים להיכנע באופן מוחלט לתנועה המנועית ולהעדיף אותה בכל מקום שאפשר, אך כניעה זו עלולה להיות שגויה והרת אסון. שמירה על תנועה אנושית ועל הכושר הגופני לנוע במהירות ובעוצמה היא תנאי לשמירת בריאות גוף האדם. אדם שינוון את רגליו ואת סיבולת לבו וריאותיו כתוצאה מתפנוקי התנועה המנועית, עלול לסבול ממחלות שונות ולקצר את תוחלת חייו. מחקרים רפואיים רבים חוזרים על התובנות לפיהן פעילות גופנית, ואפילו מתונה ומוגבלת, היא מפתח לשמירה על בריאות הגוף והנפש, על הלמידה, הזיכרון והתפיסה.

אורח חיים של אוגרים בכלוב

תרבות השואפת במאומץ ליעילות כלכלית מרבית דוחפת פרטים רבים בעולם המערבי להתמקד ולהתמחות בעבודה בה יש להם יתרונות יחסיים, ולהזניח פעילויות אחרות, שעדיף שאחרים יבצעו אותם ביעילות ומומחיות רבה יותר. בתנאים אלו אנשים נדחפים לנסוע לעבודתם בכלי רכב פרטיים, היעילים בזמן ובמאמץ הנדרש, במקום ללכת ברגל באופן מלא או חלקי. מכאן התגבשה מציאות שבה אנשים ממוקדים בעמלם ומומחיותם בשעות עבודתם, ואת הפיצוי על ירידה בכושרם הגופני הם משלימים באופן ממוקד בחדרי כושר מתמחים, בסיוע מאמנים מומחים, או בהליכות ספורטיביות מדודות. אורח חיים זה מטפח מרוצי עכברים, שחלקם רצים במקום כמו אוגרים הרצים על גלגלות התלויות בכלובים. כך מתגלות תופעות מוזרות כמו אנשים המפצים את גופם על אורח חיים ישבני, או על משרות עבודה עצלות מפעילות גופנית באמצעות הליכה למכוני כושר, שם הם דורכים במקום, והולכים לשום מקום על רצועות מכאניות הנעות לאחור, או רוכבים על אופני כושר שאינם מתקדמים תוך צפייה במסכי טלביזיה. במכוני הכושר הגופני ניתן למצוא מתאמנים חרוצים, המגיעים למכוני הכושר במכוניות ולא בריצה ומקפידים שהחניה תהיה קרובה ככל האפשר לחדר האימונים, כתוצאה מחוסר סבלנות וסובלנות להליכה, וניסיון לחסוך תנועה רגלית שאינה “תכליתית” וממוקדת.

פגיעה בחיי הקהילה והחברה – לתנועה האנושית יש חשיבות לא רק לבריאות האישית של הפרטים הולכי הרגל, אלא גם לבריאות הרקמות החברתיות. קשרים חברתיים נבנים במפגשים המתקיימים בסביבה הבנויה בקנה מידה אנושי, ולא בסדרי גודל ועוצמות מכאניות, לכן הליכה ברחוב בגובה ומהירות אנושיים הם תנאים חשובים לשמירה על קשרי גומלין ובריאות חברתית.

מקורות וחומר לעיון:

The Relationshio of Neighborhood Built Environment Features and Walking, Mariela Alfonzo, Marlon Boarnet, Kristen Day, Tracy Mcmillan, Craig L. Anderson, July 2006, University of California Transportation Center

Walking Distance Research, Calthorpe Associates: Project Sheets – TOD Guidelines

Data Summaries Show Walkable Communities are Good for our Health, and for Business, Too, Kaid Benfield, 13.4.12, Swithcborad

Better Walking, Better Business

Basics: Walking Distance to Transit, Jarrett Walker,24.4.11, Human Transit

Walking Distances to and from Light-Rail Transit Stations, Sean O’Sullivan and John Morrall, Transportation Research Record 1538, TRB

Leave a Reply