טרמפים, רשתות חברתיות, אמון ולכידות

בחורה מצודדת עמדה בצד כביש ולמראה נהג במכונית ספורט אדומה הרימה את אגודלה. הנהג עצר והציע לה טרמפ. “תודה, איני מעוניינת בטרמפ”, השיבה הבחורה. “אם כן למה הרמת את האגודל?”, שאל. “סתם. עשיתי לך לייק על המכונית”. מאחורי הדמיון בין סמליל החיבוב (“like”) לאיתות הטרמפיסטים המסורתי, יש מן המשותף.

אמון ולכידות חברתיים

פעולות יומיומיות רבות דורשות אווירה של אמון ולכידות חברתיים, אך עקב היותן חלק מהשגרה איננו נותנים את הדעת לתנאי האמון המוקדמים המניעים אותנו לפעולה או להימנעות מפעולה. חיי כלכלה, חברה ותרבות לא יכולים להתקיים, ולא כל שכן לשגשג, ללא בסיס של אמון חברתי הבונה לכידות. הדוגמאות לכך הן רבות ונציין אחדות:

* כל עסקת סחר מבוססת על אמון הדדי בסיסי, לפיו הכסף או הסחורה העוברים מיד ליד יהיו, בין השאר, תקינים, עמידים, לא מזויפים, כשרים, או נקיים. ריבוי של מקרי זיוף או סחורה פגומה או מזוהמת עלולים לגרום להימנעות מביצוע עסקאות סחר או למיעוט עסקאות.

* עסקי המזון והמסעדנות מעוררים באופן טבעי חשדנות מוגברת הדורשת אמון בעסקים המספקים מזון הנכנס לגופם של צרכנים רבים. מי יתקע לידינו שבמטבח המסעדה לא נברו חתולים, עכברים או מקקים במזון המוגש על הצלחת המעוצבת? מי יבטיח שעובדי המטבח אינם חולים, או שחומרי הגלם שרכשנו טריים ולא מפוגלים או רקובים? מדובר בשאלות רגישות ובעלות השפעה על בריאות הציבור, אך נדמה שמרבית הצרכנים מוכנים לתת אמון בעסקים בלתי מוכרים, גם אם הם מתנהלים במקומות זרים ובאתרי תיירות עליהם הצרכנים לא קיבלו המלצות מוקדמות.

* גיוס כספים בשווקי הון דורש אמון של המשקיעים בעסקים ובמנהלי העסקים, בכך שלא יפרו את האמון שניתן בהם, שלא ימעלו בכספים שהופקדו בידיהם, שיתמידו בניהול עסקיהם, שידבקו במטרות שהציבו, או שיפעלו בשיקול דעת, בזהירות, בחריצות ובשקידה. העיתונות הכלכלית מפרסמת חדשות לבקרים מקרי הונאה וחמדנות הפוגמים באמינות של שווקי ההון, אך גם אם שווקים אלו מתכווצים המשך קיומם מעיד שנותר בסיס האמון הנדרש לקיומם.

* כל עלייה עם רכב על הכבישים דורשת אמון במהנדסים והקבלנים שסללו כבישים או בנו גשרים ומנהרות ובנהגי הסביבה. איש לא מבטיח לנהגים כי הכבישים עליהם הם נוסעים תקינים, כי הנהגים מאחוריהם שומרים על מרחק ראוי בהתחשב בתנאי השטח ומהירות הנסיעה, או כי הנהגים בנתיב מולם לא יחרגו מהנתיב ויתנגשו בהם. העדר אמון באלו שבנו את התשתיות, או בנהגי הסביבה היו מותירים כלי רכב רבים מחוץ לכבישים. ריבוי כלי רכב מעיד על כך שקיים בסיס אמון.

משבר האמון בתופעת הטרמפים

תופעה של נסיעה בטרמפים הייתה מקובלת בעולם המערבי בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים על בסיס אמון ותחושת לכידות חברתית. הטרמפ הוא ביטוי של עזרה הדדית ויש בו יתרונות רבים. נהגים הנוסעים ליעדם כשלצידם מושבים ריקים מארחים לנסיעה טרמפיסטים מזדמנים. העמסת טרמפיסט בעלת עלות שולית נמוכה לנהג, מחד, ומאידך, מסייעת לטרמפיסט לנוע ליעדו בזול ופעמים רבות באופן זמין ונוח יותר בהשוואה לחלופות אחרות. הטרמפ מארח חברה לנהג או לטרמפיסט הבודד, מקל על נסיעות משעממות ועשוי לשפר את הביטחון של הנהג והטרמפיסט. ריבוי טרמפים מקל על עומסי התנועה והגודש בדרכים, על צריכת הדלק וזיהום האוויר. בישראל, עד אמצע שנות התשעים של המאה העשרים היה עידוד לתופעת הטרמפים, נבנתה תשתית של “טרמפיאדות” סמוך לצמתים ובצידי דרכים ורבים נהגו לאסוף חיילים ואזרחים שהמתינו בטרמפיאדות. מודעות פרסומת קראו לציבור “תן טרמפ לחייל”, ובתקופת מלחמות ששת הימים ויום כיפור ניתן היה לנדוד ברחבי בארץ באמצעות טרמפים בקלות רבה. במקומות רבים ומבודדים חיילים זכו באפשרות לצאת מבסיסים מרוחקים לבתיהם ולחזור רק בזכות הטרמפים.

משנות התשעים של המאה העשרים תופעת הטרמפים החלה להיעלם מהנוף הישראלי. היעלמות התופעה הייתה תוצאה של משבר אמון על רקע אירועי פשיעה וטרור והתגברות האינדיבידואליזם. אירועים פליליים של טרמפיסטים או נהגים שנשדדו, טרמפיסטיות שנאנסו, ואירועי טרור שבוצעו על ידי מחבלים שהתחזו לחיילים או לטרמפיסטים תמימים, מחבלים שהתחזו לנהגים תמימים שחטפו חיילים, או פיגועי טרור בטרמפיאדות, שברו את תחושת האמון החברתי שעמדה בבסיס תופעת הטרמפים.

ההתרחבות וההתכווצות של תופעת הטרמפים ממחישה כיצד בסיס אמון ותחושות ביטחון ולכידות יכולות להמריץ או להעלים תופעות חברתיות, כלכליות ותרבותיות. בהקשר זה ראוי לציין כי במדינת ישראל התערערו תחושות האמון והביטחון גם בתחבורה הציבורית, ובמיוחד בנסיעות באוטובוסים ומוניות – אוטובוסים שימשו יעדים לפיגועי טרור, ונהגי מוניות נפגעו מאירועים פליליים ומאירועי טרור. אך בשונה מתופעת הטרמפים הוולונטרית שנפגעה באופן קשה ביותר, הנסיעות בתחבורה הציבורית הפגינו איתנות וחוסן – כנראה משום שמדובר בענפים כלכליים המפרנסים רבים, משום שללקוחות התחבורה הציבורית היו פחות ברירות מאשר לטרמפיסטים, ומשום שסופקו פתרונות ממסדיים לשיפור תחושת הביטחון בתחבורה הציבורית.

רשתות תקשורת ורשתות חברתיות כפיגומים לבניית אמון באיגום נסיעות

ברשת האינטרנט הישראלית פועלות מספר שנים יוזמות שונות שמנסות לעודד איגום נסיעות. בין יוזמות אלו ניתן לציין את אתרי האינטרנט:

http://www.saiti.co.il

http://www.tremp.co.il

http://easyrider.co.il/

http://www.trempist.com/

http://www.pickapp.co.il/

http://me.yad2.co.il/main.php?meCatID=1&meSubCatID=1

למוסדות אקדמאים רבים בישראל ישנם אתרי טרמפים, כדוגמת:

http://www.bgu.co.il/tremp.aspx – אתר המיועד לשידוך טרמפים לאוניברסיטת בן גוריון וממנה, או, http://www.tremp4u.com/arial/WAll.aspx – אתר הטרמפים של מכללת אריאל.

למרות ריבוי אתרי הטרמפים בישראל, אין תיעוד של היקף תופעה זו, ואתרי הטרמפים אינם מפרסמים נתונים המעידים על היקף התופעה בישראל הלכה למעשה. בתחילת אוקטובר 2012 פרסם הניו יורק טיימס כתבה שעשויה להעיד על תחיה מחודשת של תופעת הטרמפים באירופה. המניעים הדוחפים את התחדשות התופעה הם המשבר הכלכלי באירופה ומודעות לאתגרי איכות הסביבה. את הפיגום לבסיס האמון הנדרש לתמוך בטרמפים, מספקת רשת האינטרנט. הטרמפים המודרניים שונים ומשוכללים יותר מהטרמפים המסורתיים, הם מתועדים ומוצעים ברשת, הם נתמכים על ידי טלפונים “חכמים”, יש להם עוגן מסחרי, וחלקם נערך כאשר הנוסעים משתתפים בהוצאות הנסיעה של הנהג.

שתי חברות אירופאיות הקימו אתרי אינטרנט המשדכים בין נהגים לבין טרמפיסטים באמצעות הרשת. בסיסה של חברה אחת בפריז ושל השנייה בגרמניה. החברה הצרפתית החלה בהפעלת אתר צרפתי בשם: http://www.covoiturage.fr, וכיום פועלת במסגרת האתר: http://www.blablacar.com, בבריטניה, איטליה, ספרד ופורטוגל. חברה זו טוענת כי היא מצליחה לארגן 400,000 נסיעות מידי חודש – נתון מרשים שהוצג כשווה ערך ליותר מ – 1,000 רכבות מהירות בצרפת הנוסעות בקיבולת מלאה. האתר מנה בשנת 2009 כ – 100,000 חברים רשומים וכיום כ – 2.3 מיליון חברים.

האתר הגרמני http://www.carpooling.com מפרסם נתונים מרשימים יותר – מיליון אנשים שודכו מידי חודש לאיגום נסיעות, אלפי חברויות נרקמו בדרכים שהובילו ל – 16 חתונות, (האתר לא מציין כמה בגידות או מקרי גירושין נוצרו כתוצאה מהכרויות חדשות), נחסכו 430 מיליון ליטרים של דלק ו – 860,000 טון של פחמן דו-חמצני. לפי האתר הוא החל כיוזמה מקומית של 3 סטודנטים למינהל עסקים בשנת 1998 וכיום הוא חולש על 40 מדינות באירופה.

רשת האינטרנט מספקת את הפיגום לבסיס האמון הנדרש לטרמפים. הנהגים נדרשים לספק פרופיל אישי, והנוסעים יכולים לדרג את הנהגים ואת איכות השירות שלהם. מכיוון שהטרמפיסטים יכולים לבחור מראש את הנהג, נוסעים יכולים לבחור נהגים לפי תכונות כמו אופי הנהיגה, או חברותיות, המדורגות על ידי נוסעים קודמים, וטרמפיסטיות יכולות לבחור נהגות. את פרופיל המשתמשים ניתן להצליב עם נתוני רשתות חברתיות ולקבל מידע מראש אודות הנהג או הנוסע, או מי הם חבריהם לרשת.

תחייתו של הטרמפ המודרני היא חלק מתופעה שכונתה “צרכנות משותפת” – מערכת חברתית וכלכלית המונעת על ידי טכנולוגיות רשת ומאפשרת לשתף ולהחליף נכסים ושירותים, ובהם דירות נופש, מיומנויות, מכוניות, או טרמפים בדרכים ובקנה מידה שלא היו אפשריים קודם לכן. מסתבר, אפוא, שגם אם החברים מהרשת החברתית לא יחתמו לנו על ערבויות למשכנתא, ההכרות והאמון הבסיסי שנוצרים עמם, מאפשרים להניע פעילויות כלכליות וחברתיות רבות.

מקורות וחומר לעיון:

Ride-Sharing Services Grow Popular in Europe, Eric Pfanner,1.10.2012, New York Times

The currency of the new economy is trust, Rachel Botsman, 6.2012, Ted.com. 

Leave a Reply