ניטור נהיגה

לאחר הוצאת רישיון נהיגה ותקופת הכשרה קצרה מסתיים מעקב וניטור אישי אחרי כישורי והרגלי הנהיגה של הנהג. כישורים והרגלי נהיגה נתונים לשינויים וחלק מהנהגים הופך לטעון תיקון, בלתי ראוי, או פסול לאחוז בהגה. אמצעים חדשים מאפשרים לשפר את הניטור והמעקב אחר נהגים היוצרים סיכונים בדרכים ולתקן הרגלי נהיגה לקויים, תוך פגיעה מידתית ומאוזנת בחופש הפרט של הנהגים.

משעה שנהג מקבל רישיון נהיגה לאחר מבחן מעשי קצר ועובר את תקופת ההכשרה של “נהג חדש” אין אמצעי בקרה ומעקב אישיים אחרי הרגלי הנהיגה שלו וכשירותו לנהוג. מרבית הנהגים מקיימים נהיגה סבירה וזהירה המותאמת לתנאי הדרך, אך קיימים נהגים היוצרים סיכונים גבוהים לסביבתם ולעצמם. כישורי נהיגה של בני אנוש עלולים להידרדר כתוצאה מהתפתחות מחלות גופניות או נפשיות, משינויי מצבי רוח בני חלוף, מפיתוח הרגלי נהיגה פזיזים ומסוכנים כתוצאה ממשברים או לחצים אישיים, או מרכישת עזות מצח וביטחון עצמי מופרז. כל מי שנוהג בדרכים נתקל מעת לעת בנהגים חריגים, מסוכנים, או כאלו המפגינים התנהגות אלימה, בריונית ונטולת משמעת דרך, המסכנת את בטיחות הנעים בדרכים או פוגעת בהם.

מאז שהחלה התנועה המנועית בדרכים, החברה מנטרת את הנהגים החריגים ואת אלו שאינם מצייתים לחוקי התנועה באמצעי שיטור המכוונים בעיקר לאיכון עבריינים. המשטרה חוקרת אשם ותופסת נהגים עבריינים כאשר נהיגה מסוכנת מסתיימת בתוצאות טרגיות או בנזקים, ובנוסף עוקבת באמצעות ניידות או מכמונות אחרי נהגים מסוכנים ותנועה חריגה בדרכים. במהלך השנים שוכללו אמצעי השיטור באמצעות טכנולוגיות שונות, ובהן מצלמות המתעדות מעבר באור אדום באופן אוטומטי, או מצלמות ומדי מהירות המתעדים מהירות מופרזת. התפתחויות טכנולוגיות מאפשרות לנטר נהגים והרגלי נהיגה רעים ומסוכנים ולעקוב אחריהם באופן כמעט מוחלט ובתקציבים סבירים, שאינם אמצעי שיטור מסורתיים ומקובלים. אמצעים אלו עשויים לספק מידע חשוב, מהימן ומדויק לא רק אודות נהגים אישיים, אלא באופן מצטבר גם אודות קטעי דרך מסוכנים או שעות בהן מתרבות תאונות דרכים, או מידע שעשוי לסייע בחקירות משפטיות של תאונות דרכים. למרות שקל יותר לנטר נהיגה חריגה, הטמעת אמצעי ניטור חדשים בידי המשטרה נערכת באופן איטי, וניתן לייחס זאת לשלוש סיבות עיקריות:

א. משאבים מוגבלים – אמצעי שיטור רבים ומשוכללים אינם צוואר הבקבוק היחיד במערכת אכיפת חוקי התנועה. מערכת זו מתקשה לנטר, לעקוב, להביא לדין ולהעניש נהגים עבריינים בכל זמן, בכל מקום ואחרי כל עבירת תנועה. החברה, באמצעות הרשות המבצעת, מקצה לאכיפת חוקי תנועה משאבים הנתונים במגבלות תקציב וכוח אדם, והיא מוכנה ליטול סיכונים מחושבים ולא להקצות ללא גבול משאבים לתפעול ומימון של מערכות שיטור, שיפוט וענישת עברייני תנועה.

ב. פגיעה בחירויות הפרט – מתן עודף שליטה וכוח לשלטון לבקר את התנועה של האזרחים מעלה חשש של פגיעה בחירויות הפרט ובחופש התנועה. ריכוז מידע ואמצעים משמעותיים תחת עינו הפקוחה ונחת זרועותיו של “האח האורווליני הגדול”, עלול להתגלגל לשימושים רעים, כמו התחקות אחר תנועות פרטיות, רישום מוגבלויות והפצת מידע זה ברבים.

ג. התנגדות ציבורית – הכבדת האכיפה של חוקי התנועה מעוררת חוסר נוחות ולכן אינה פופולארית. מרבית הנהגים סבורים שחלק משכניהם לכביש אינם נוהגים כשורה, אך ילקו בהערכה עצמית מוטה ויעידו כי רמת הנהיגה האישית שלהם אינה נופלת מהממוצע. תפיסת עולם סובייקטיבית אופיינית מקשה על ציבור הנהגים להודות בכישורים נמוכים או בהרגלי נהיגה לקויים ואינה תומכת בפיקוח אובייקטיבי מוגבר.

הצטברות הגורמים והמניעים מגבשת מציאות שבה למרות הסכנות החמורות שיוצרת התנועה המנועית בדרכים לפגיעה בחיי אדם, בבריאותו וברכושו, לא נעשה שימוש מושכל ויעיל באמצעי ניטור ובקרה חדשים. נמנה שיטות בקרה וניטור הרגלי נהיגה רעים, ואיזונים אפשריים בין הרצון לקדם תנועה בטוחה מחד, לבין השאיפה לרסן את כוח השלטון כלפי האזרחים ולזכות בהסכמתם, מאידך.

שיטות בקרה וניטור נהיגה

* אמצעי בקרה תשתיתיים – אמצעי בקרה וניטור נהיגה תשתיתיים הם אמצעים קבועים שאינם מותקנים בכלי הרכב המנטרים את המתרחש בדרכים, ובעיקר התרחשויות חריגות. מצלמות מהירות או מצלמות אור אדום קבועות הן דוגמאות לאמצעי בקרה תשתיתיים העוקבים אחר התנהגות הנהגים. מצלמות ואמצעי בקרה דוגמת אלו הפועלים בכבישי אגרה יכולים גם כן לספק מידע אודות מהירות נסיעה על קטעי כביש נתונים. שילוב בין שבבי זיהוי אלקטרוניים המוטמעים בכלי רכב לאמצעי בקרה תשתיתיים יכולים לנטר עבירות טכניות רבות, כמו אי עצירה סמוך לתמרור “עצור”, חציית פס לבן, או חניה במקום אסור.

* אמצעי בקרה בתוך כלי רכב – אמצעי ניטור ובקרה, שניתן להטמיעם בתוך כל כלי רכב ובאמצעותם לתעד את תנועת הרכב צברו ותק וניסיון. במרבית כלי הטיס מקובל להתקין “קופסא שחורה”, המתעדת מאפיינים רבים מהטיסה כל העת. בישראל קיימת תקנה המחייבת להתקין באוטובוסים ובכלי רכב מסחריים מוגדרים “טכוגרף”, (תקנה 364 ד. לתקנות התעבורה, התשכ”א – 1961). בכלי רכב אלו אסור לנהוג, אלא אם הטכוגרף תקין ופועל ומסמן “בכל עת, על גבי הדיסקה את היות הרכב בנסיעה או בעמידה, את מהירות נסיעתו, מרחק הנסיעה ואת זמן הנהיגה…של הנוהג ברכב…”. כיום ישנם אמצעי ניטור ומעקב דיגיטליים משוכללים וזולים יחסית המסוגלים לתעד ולעקוב באופן מפורט אחר מהירות הרכב, תנועות חריגות כמו בלימות פתע או פניות חדות, ואף אחר מקומו של כלי הרכב בכל עת. חלק מאמצעי ניטור אלו כוללים אמצעי אחסון מגנטיים, שיש להעביר את המידע הנצבר בהם מהתקנים בכלי הרכב למחשבים אישיים. קיימות מערכות אלחוטיות מתקדמות שביכולתן לשדר נתוני נהיגה למוקדי בקרה בזמן אמת, במוקדי הבקרה ניתן לאחסן ולאחזר את המידע. בקרים ונהגים יכולים להיכנס לאתרי אינטרנט מאובטחים ולצפות בנתונים מספריים וגרפיים המפרטים לכל רכב נתונים כמו המרחקים שעבר, מספר מקרי הבלימות הקיצוניות, שינויים חדים בהאצת הרכב או חריגות מהמהירות המותרת.

* ניטור על ידי אזרחים – אמצעי ניטור אוטומטיים יכולים בקלות יחסית לנטר עבירות נהיגה טכניות, אך הם יתקשו לנטר נהיגה לא זהירה וחסרת שיקול דעת או התנהגות אלימה הדורשות בקרה אנושית. כדוגמאות לעבירות שאינן טכניות ניתן להציג אי שמירת מרחק בהתחשב בתנאי דרך, נסיעה לוליינית, עקיפה מסוכנת, עקיפת תורי מכוניות, הסרת מבט מהכביש תוך כדי נהיגה, מהירות נסיעה שאינה חורגת מהמהירות המרבית המותרת אך אינה מותאמת לתנאי הדרך, או השלכת פסולת מרכב. ניטור התנהגות כביש פסולה שבחינתה דורשת שיקול דעת אנושי נערך על ידי שוטרים, אך המשטרה אינה יכולה להיות נוכחת בכל זמן ומקום. אזרחים שומרי חוק נמצאים בדרכים והם יכולים לסייע באיכון נהגים המסכנים את סביבתם או נוהגים בבריונות. יתרונותיו הבולטים של ניטור אזרחי הם היותו מקיף, חסכוני, מעורר תחושת מעורבות קהילתית ומעלה מודעות לבטיחות בדרכים. חסרונותיו של הניטור האזרחי הם חשש מדיווח שגוי או מדיווח מכוון למטרות נקמנות או יצירת אווירה חברתית רעה של “ציד מכשפות”. את חסרונות הניטור האזרחי ניתן לסנן על ידי בקרה מקצועית של הניטור האזרחי באמצעות קציני בטיחות בציי רכב, שוטרים, תובעים או שופטים מקצועיים.

לאחרונה עוגנה בתקנות התעבורה בישראל הוראה המחייבת מנהלי ציי רכב להדביק על כלי הרכב הנכללים בציים מדבקות שעליהן נרשם “איך אני נוהג?” לצד מספר טלפון אליו ניתן להתקשר כדי לדווח לקציני בטיחות על נהיגה חריגה ומסוכנת. הוראה זו הופעלה קודם לכן באופן וולונטרי והיא זכתה לכינוי “נוהל 6”. כנגד “נוהל 6” הועלו טיעוני ביקורת שונים, על כך שחלק מקציני הבטיחות אינו מתייחס בכובד ראש לתלונות המדווחות, שטלפונים הרשומים על המדבקות אינם נענים, על כך שנעשה בנוהל שימוש זר ולא מוצדק למטרות נקמנות או קנטור, או על כך שנהגים המדווחים על פי הנוהל עלולים בעצמם לבצע עבירות תנועה כתוצאה מדיווח תוך כדי נהיגה. חרף החסרונות, הנוהל יוצר מודעות מרתיעה אצל נהגים שהמדבקה מוצמדת לרכבם, עלותו נמוכה ביותר, והתייחסות רצינית של קציני בטיחות, במיוחד לנהגים הזוכים לדיווחים רבים ממקומות שונים, עשויה להיות אפקטיבית. הניסיון שנצטבר מיישום “נוהל 6” הראה שאזרחים אחראיים מספקים ביקורת בונה, הכוללת הסבת תשומת לב לפגמים ברכב הדורשים תיקון כמו תיקוני תאורה, או צמיגים שחוקים, או כדי לדווח על ילדים או בעלי חיים שנותרו נעולים בכלי רכב.

מלבד “נוהל 6” קיימת תרומה לאתרי אינטרנט פרטיים שנועדו לדווח על מפגעים או התנהגות כביש לקויה. אחד מאתרים אלו בישראל הוא אתר “נרשם” – nirsham.co.il. האתר משתף את הקהילה במאבק נגד הסכנות בדרכים ומעלה את המודעות הציבורית לנושא. יישום חינמי לטלפונים ניידים “חכמים” מאפשר לאזרחים לצלם באמצעות טלפונים ניידים אירועים של הפרת חוקי תנועה ולהעלות תמונות או סרטונים לאתר אינטרנט ייעודי. התיעוד מקוטלג, מסונן ומוצג לדירוג על ידי המבקרים באתר, שיכולים בזמן מוגבל לדרג בהצבעה מקוונת את רמת החומרה של המעשים המתועדים. מעשים חמורים מופנים לטיפול הרשויות המוסמכות או לטיפול מנהלי ציי רכב או קציני בטיחות.

הפעלה מאוזנת של אמצעי ניטור נהיגה

כדי לאזן בין ההתנגדויות לניטור ואכיפה מקיפים באמצעים טכנולוגיים, לבין הרצון לשפר את הבטיחות בדרכים ואת מיומנויות הנהיגה הזהירה, ניתן לנקוט במספר דרכים:

הגבלת כוח שלטוני – ניטור המתרכז בענישה מעורר התנגדות, אך ניטור המתרכז בתיקון ושיפור הרגלי נהיגה יכול לרכך את החששות משימוש לרעה העולים מניטור נהיגה אישי ומקיף. מעקב אחר הרגלי נהיגה באמצעות “קופסא שחורה” בכלי רכב יכול לספק לנהגים משוב אחר אופי התנהגותם ולשפר את מיומנויות הנהיגה שלהם. תהליכי למידה של נהגים כמשוב לאמצעי ניטור ובקרה עשויים לספק חיזוקים חיוביים לקבלת המכשירים, ויאבחנו בין נהגים המוכנים ומסוגלים לשפר הרגלי נהיגה לבין נהגים חסרי תקנה.

ניטור ציבור נהגים מוגדר ומוגבל – ניטור מקיף של נהגים עלול לעורר התנגדות, אך ניטור ממוקד של ציבור נהגים מוגבל יתקבל בהבנה. ניתן להגביל את הניטור לנהגים המעוררים סיכונים מיוחדים, כמו נהגים בעלי גיליון הרשעות ארוך, או כאלו שמצטברים נגדם תלונות רבות. ניתן להשתמש באמצעי ניטור למשך תקופות מבחן כתחליף יעיל לאמצעי ענישה חמורים אחרים. כיום קיים מעקב אחר נהגים חדשים לתקופת הכשרה מוגבלת, מעקב זה יכול להיערך לא רק באמצעות נהג מלווה, אלא גם באמצעות מערכות ניטור אלקטרוניות. הניטור עשוי להתגבר על התכחשות למגבלות בריאותיות, גופניות או מנטאליות וליצור לחץ חברתי מוגבר על נהגים מסוכנים.

ניטור למטרות כלכליות שתמורה בצידו – בכ – 43 ממדינות ארצות הברית מציעות מספר חברות ביטוח למבוטחים להתקין בהסכמה ומרצון חופשי אביזרי ניטור נהיגה במשך תקופה מוגבלת בה נבחנים הרגלי הנהיגה שלהם. התמריץ להסכמה זו הוא הנחות ותעריפי ביטוח מוזלים לנהגים זהירים. חברות ביטוח נוהגות להפעיל שיטות סטטיסטיות גסות לקביעת פרמיות ביטוח רכב שונות לפי נתונים סטטיסטיים כמו גיל הנהג, מינו, מצבו המשפחתי או היקף הנסועה שלו. ניטור אישי של נהגים מאפשר לנהגים הנכללים בקבוצות סטטיסטיות המוגדרות כמסוכנות להוכיח כי אין להתייחס אליהם בהכללה סטטיסטית, אלא בהתאם לכישוריהם והרגליהם האישיים ולקבוע להם תמחור פרמיות על בסיס אישי המבוסס על נתוני אמת שנאספו מרכבם. במסגרת תוכניות הניטור למטרות ביטוח, נהגים זהירים במיוחד עשויים לזכות בהנחות המגיעות עד 30% מתעריפי הביטוח המקובלים.

ניטור על ידי מעסיקים – בציי רכב של מעסיקים המעמידים כלי רכב לעובדיהם, במיוחד למטרות מסחריות, קיימת הבנה למעקב של המעסיקים אחר עובדיהם ועל כך שיערך שימוש זהיר בכלי הרכב המועמדים למטרות עבודה. זהו תנאי הגיוני וסביר העומד בשורש חוזי ההעסקה של עובדים אלו, הוא מוסכם מראש, ונובע מכללי משמעת עבודה. מסיבה זו היה קל יותר להעביר חקיקה המחייבת נהגים של כלים מסחריים כבדים להפעיל “טכוגרף”, או לעגן בתקנות התעבורה את “נוהל 6” ואת החובה להעמיד קציני בטיחות רכב.

התקנת אמצעי ניטור לתקופות מוגבלות – מתקני ניטור לא צריכים ללוות את הנהגים כל הזמן וניתן להסתפק בהתקנתם לתקופות ניטור מוגבלות כדי לצבור נתונים המעידים על אופי הנהיגה של הנהגים. לאחר הסקת המסקנות ניתן למחוק את המידע שעקב אחר הנהיגה, ולהחזיר את אמצעי הניטור אחר נהג מסוים רק במקרים של שינוי נסיבות, כמו אחרי תאונה או שינוי במצב הבריאותי של הנהג. חלק מחברות הביטוח המציעות מתקני ניטור נהיגה בארצות הברית מציעות את המכשירים לתקופות מעקב מוגבלות של חודש למטרת הצעת מחיר על בסיס המידע שנצבר מהניטור.

התקנת אמצעי ניטור בעלי יכולת מוגבלת – קיימת יכולת טכנולוגית של מעקב אחר תנועת נהגים באמצעי ניווט לוויני ותיעוד תוואי תנועה מדויק. יכולת זו מעוררת חשש מפני פגיעה בפרטיות. חלק מחברות הביטוח בארצות הברית המציעות מתקני ניטור נהיגה עושות שימוש במכשירים שבאופן מכוון לא מתעדים זמן ומקום, אלא רק תנועות נהיגה קיצוניות, וכך מופג החשש מפני פגיעה בפרטיות.

הגנה על מאגרי מידע – חוק הגנת הפרטיות, התשמ”א – 1981 מסדיר את נושא השימוש במאגרי מידע כדי להגן על הציבור מכך שמידע אישי ידלוף לגורמים שהמידע לא מכוון אליהם ואשר עלולים לעשות בו שימוש לרעה. הגנת מידע אישי הנוגע לניטור תנועה נכלל במסגרת זו והקפדה לשמור מידע רגיש זה באופן ראוי חשובה ועשויה להקל על הנכונות להטמיע אמצעי ניטור נהיגה.

סיכומו של דבר, אין צורך להירתע מטכנולוגיות מתקדמות לניטור מידע. טכנולוגיות אלו עשויות לשמש לניטור אישי ומקיף אחר נהגים, לספק מידע חשוב וביקורת בונה הן לנהגים והן לרשויות, ולתרום לשיפור איכות ותרבות הנהיגה והבטיחות בדרכים לטובת כלל הציבור. יחד עם זאת יש לעשות שימוש מושכל ומבוקר בטכנולוגיות אלו הן כדי למנוע פגיעה בלתי סבירה בזכויות הפרט וסיכונים של שימוש לרעה במידע אישי ופרטי, והן כדי שניתן יהיה להטמיע טכנולוגיות אלו באופן שיתקבל בחיוב ובהבנה ויתרום להעלאת המודעות לנושא הבטיחות בדרכים.

מקורות וחומר לעיון:

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, טכוגרף דיגיטלי

So You’re a Good Driver? Let’s Go to the Monitor, Randall Stross, 24.11.2012, New York Times

הרשות לבטיחות בדרכים בארה”ב: לחייב התקנת קופסה שחורה בכל רכב, איילה בכר, 10.12.12, דה-מרקר

חודשיים אחרי: “חוק המלשינון” – עוד מהלך רגולטורי עקר, דובי בן גדליהו, 24.11.12, גלובס

אתר “נרשם”