מזל שהרשויות אינן דורשות רישיון מלהיות הולך רגל, אך גם הולכי רגל נדרשים ללמוד כללי התנהגות בסביבה ציבורית.הליכה רגלית על מדרכות היא עניין טבעי ופשוט, אך תמיד ימצאו בני אדם מתוחכמים דיים כדי לשבש את הדברים הטבעיים והידידותיים ביותר העומדים לשימושם.
* הליכה רגלית בסביבת אחרים דורשת תשומת לב מזערית לדרך ואיתותים מזעריים בין הולכי הרגל לבין שותפיהם לדרך. אך להכעיס, ישנם הולכי רגל השקועים בהרהורים, או בחלומות בהקיץ, כשהם נעים מול הולכי רגל אחרים, חוסמים כאלו הנעים מאחוריהם, או נעים במרכזה של דרך בלי להתחשב בזולתם. בין השקועים בעצמם ניתן למצוא הולכי רגל המצוידים באמצעים שונים היוצרים חיץ בינם לבין סביבתם – כמו כובעים, מגיני אוזניים, משקפיים כהות, או אוזניות – המונעים קשרי ראיה, שמיעה או דיבור בינם לבין סביבתם.
* מכשירי עזר חכמים ניידים הם כלים שניתן לעשות בהם שימושים חיוביים ומהנים, אך כאשר הולכי רגל שקועים בהם תוך כדי הליכה – במשחק, משלוח מסרון או שיחה במכשיר טלפון נייד – התוצאות עלולות להיות בלתי נעימות למשתמשים ולסביבתם.
* הולכי הרגל הם ציבור רחב שחלקו בעל מוגבלויות ייחודיות שונות. חלק מהולכי הרגל מתקשים ונעזרים במקל הליכה או בהליכון, חלקם מתקשים בראייה ואחרים בשמיעה. הולכי הרגל האחרים צריכים להיות מוכנים ודרוכים לבעלי מוגבלויות ורגישויות שונות ולא לצפות שהכול יהיו ערניים, גמישים וזריזים.
* ישנם הולכי רגל עזי פנים, או כאלו המבקשים להוכיח כי כוחם רב משל אחרים, הם יישירו דרכם, גם כאשר נקרה מולם הולך רגל נגדי ויגרמו לו לרדת מהמדרכה לשולי כביש או להיצמד לצד הדרך, אך לא יסטו כמלוא הנימה מכיוונם, גם אם הם הולכים במרכזה של מדרכה צרה.
* הולך רגל הנושא מטען חורג, כמו עגלה נגררת, שק כבד, חבילת זרדים או מטריה פתוחה גדולה, עלול לדחוק מהדרך אחרים ולפגוע בעוברי האורח הנעים במקביל אליו. בתקופת המשנה כלי רכב מנועיים לא התנגשו זה בזה, אך כנראה שבני אדם נושאי מטענים, כן. התנגשויות בין הולכי רגל זכו לדיונים, כמו זה המופיע במשנה במסכת בבא קמא, פרק ג’, ה’: “זה בא בחביתו וזה בא בקורתו, נשברה כדו של זה בקורתו של זה, פטור, שלזה רשות להלך ולזה רשות להלך. היה בעל קורה ראשון ובעל חבית אחרון ונשברה חבית בקורה, פטור בעל הקורה. ואם עמד בעל הקורה, חייב…”
* זיהום אוויר מכלי רכב מזיק לבריאות ומדיף ריחות לא נעימים, אך מה עם הולכי רגל מעשנים, המדיפים זיהום בסביבה צפופה באחרים.
* התורה, (ספר דברים פרק ו’, ז’), צוותה “ושיננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך, ובלכתך בדרך, ובשכבך ובקומך.” עיסוק בשינון או בדיבור תוך כדי הליכה ברגל חיובי כל זמן שהולך הרגל אינו שקוע בעצמו ובתלמודו, עד כדי ניתוק מהסביבה.
* נחמד לפגוש ברחובה של עיר חיית מחמד הנלוות להולך רגל נלבב, אך ההליכה על מדרכות עם חיות מחמד עלולה לפגוע או להציק להולכי רגל אחרים. לעתים מדובר במטרדים בצורת כלבים אימתניים, מטיפי ריר בעלי מראה זועם, המטילים מורא על אחרים, לעיתים בכלבי שעשועים בעלי שביעות רצון עצמית המלקקים זרים בשמחה המופגנת בכשכוש זנב, או בכלבים מיוחמים המנסים לבסס יחסי גומלין עם בעלי חיים אחרים. משמעת הדרך של חיות המחמד מוגבלת. כלב הקשור ברצועה יכול לפתע לרוץ או לפנות הצידה כשהוא מותח את הרצועה בינו לבין בעליו ויוצר חסימה זמנית של מדרכה למורת רוחם של אלו הרוצים לעבור.
* ריצה והליכה מהירה הם ספורט בריא, אך כאשר אצנים והלכים נעים במהירות בסביבת אחרים, עליהם להגביר את הרגישות והריכוז על מנת לא להיתקל באחרים תוך כדי תנועתם המהירה או הנחפזת. ההיפך מהרצים או הממהרים בדרכם, הם אלו האיטיים, או הנעצרים לפתע תוך כדי הליכתם, ומעמידים מכשולים לאחרים, ובמיוחד לאלו הנחפזים לדרכם.
* הליכה בחברה נעימה ומפרה. אך פעמים מספר חברים הולכים יחדיו בפריסה ויוצרים תוך כדי הליכתם שורה נעה, החוסמת דרכם של אחרים ומקשה על עקיפת החבורה, או על פילוס דרך דרכה.
* הולכי רגל נוטים להניח כי אלו ההולכים לפניהם יתמידו בכיוון הליכתם. אך ישנם כאלו המפתיעים וסוטים לפתע לצד מכיוון הליכתם, ומפריעים לאחרים לתכנן את דרכם הקרובה, או גורמים להיתקלויות. בכלי רכב מותקנים אמצעי עזר לאיתות על כוונה לבצע פניה או סטייה, אך הולכי הרגל אינם נושאים אמצעים כאלו, ועליהם להיות ערים לנעשה בסביבתם לפני שהם סוטים לפתע מדרכם. חוסר מודעות לסביבה והליכה לכיוונים מפתיעים מאפיינת ילדים קטנים וחיות מחמד, והנעים בסביבתם צריכים להיות מודעים לחולשות אלו.
* ישנם הולכי רגל השומרים על מרחב אישי ובועה דמיונית של פרטיות בינם לבין אחרים, ואחרים שאינם נרתעים מלהתחכך באחרים. אלו ואלו צריכים לגלות רגישות לזו של זולתם.
הרשויות אינן דורשות עדיין רישיון מלהיות הולך רגל, וטוב שכך, אך גם הולכי רגל נדרשים לפתח מיומנויות של השתלבות בסביבה ציבורית וללמוד כללי התנהגות המתחשבים בזולתם.