נתיבים הפיכים

על צירי תנועה רבים עומסי התנועה משנים את כיוונם במהלך היום. נתיבים הפיכים המגיבים לכיווני הלחצים מספקים מענה גמיש לביקושים בזמן אמיתי, אך אינם זוכים לתשומת לב ראויה.

עומסי תנועה מרוכזים

נהגים רבים חווים את התסכול הנובע מכך שדווקא התנועה הנגדית זורמת מולם ואילו הם, “להכעיס”, מעוכבים תדיר בכיוון התנועה האיטי והגדוש. תסכול זה אינו נובע מביש מזל להיות תמיד בכיוון “הלא נכון”, הוא אינו נובע מ-“חוקי מרפי” ואינו מבוסס בהכרח על תחושה אישית שגויה. באופן מבני מרבית הנהגים מתרכזים ומצטופפים על כיווני התנועה הגדושים, ומיעוטם בכיוונים הנגדיים. מוקדי משיכה של תנועה אינם מפוזרים במרחב ובזמן באופן שוויוני ומווסת לאורך היממה, אלא מרוכזים גם במרחב וגם בזמן, ובכך יוצרים גודש ועומס המתנקזים לכיוונים מסוימים ובשעות מסוימות.

חוסר הפיזור של ביקושי התנועה קיים כל אימת שקיים מוקד משיכה או דחייה של תנועה במרחב ובזמן, למשל מוקד עסקים, מסחר, בילוי, חינוך, או בריאות. העדר ויסות של ביקושים אופייני ושגרתי לתנועה המובילה למרכזי עסקים, מסחר ותעסוקה. מרבית האנשים נעים ומתנקזים למרכזים אלו מאזורי מגורים מפוזרים בבוקרו של יום עבודה וחוזרים מהם בסיומו של יום. הפגיעה במשתמשי הדרך כפולה – פעם אחת, כאשר הם מתנקזים לכיוון המוקדים בשעות הבוקר, ופעם נוספת כאשר הם מתפזרים מהמוקדים בערבו של יום. מנגד כמות נמוכה יותר של משתמשי דרך נהנית מתנועה המנוגדת לתנועת המגמה הרווחת.

אחת הדרכים האפשריות לויסות עומסי התנועה היא לפזר את מוקדי הביקושים על ידי עירוב שימושי קרקע, אך דרך זו אינה קלה להגשמה משום שקיימת נטייה אנושית לצופף שימושי קרקע. נטייה זו נובעת מסיבות שונות. בין הסיבות לציפוף שימושי קרקע ניתן למנות תופעות עדר, יתרונות כלכליים וביטחוניים הטמונים בסמיכות שימושי קרקע דומים, או מיתרונות של שימושי קרקע הקשורים במיקום גיאוגרפי מסוים, כמו קירבה למקורות מים נקיים, לנחל או חוף ים, או לנקודה גבוהה בעלת יתרונות של ביטחון או נוף.

נתיבים הפיכים

במקומות בהם תנועה מתנקזת בזמנים נתונים על צירים מוגבלים, תשתית של נתיבים הפיכים יכולה להקל על עומסי התחבורה.

ניהול כיוון תנועה על נתיב תנועה בודד יכול לתת עדיפות לכיוונים מוגדרים בהתאם לביקושים המשתנים עם הזמן. דוגמאות רבות לכך ניתן למצוא בשימוש בתשתיות יקרות, כמו מסילות ברזל, מנהרות או גשרים. כשמבקשים לנצל ביעילות השקעה בנתיב אחד לתנועה דו-כיוונית ומנוגדת נערך ניהול זמן בעזרת מערכות איתות ומסעפים. מערכות איתות קובעות את העדיפות לכיוון תנועה מסוים בהתאם לעצימות התנועה באותו כיוון ולתזמון העומסים, כאשר התנועה הנגדית ממתינה על נתיב או מסילה ראשיים או צדדיים.

ניהול כיווני תנועה על נתיב בודד אינו מושלם משום שהוא גורם לתנועה מאחד הכיוונים להמתין, אך הוא שואף להפיק את המיטב ממשאב נתון ומוגבל. מצב קל יותר קיים כאשר נתונים מספר נתיבי תנועה וניתן לווסת את כיווני התנועה ביניהם. לדוגמא, על דרך הבנויה משלושה נתיבים, ניתן בעזרת מערכת איתות ותמרור לשנות את כיוון התנועה של הנתיב המרכזי על ציר הזמן, בהתאם לביקושי התנועה. דוגמא למערכת כזו פועלת לאורך קטע מוגבל ברחוב יצחק שדה בתל אביב. בעזרת מערכת של תמרורים מתחלפים נתיב אמצעי משמש בשעות הבוקר לתנועה לכיוון מרכז העיר, ובשעות הערב לתנועה בכיוון ההפוך. מערכת תמרורים כזו דורשת מרחב תמרון למעבר בין מערכת זו לבין הנתיבים הנכנסים ויוצאים ממנה, שאינם נהנים מגמישות זו. בברזיל פועלת מערכת הנתיבים ההפיכים הארוכה בעולם על דרך מהירה שאורכה כ – 58 קילומטרים, המובילה מהעיר סאן פאולו לחוף האוקיאנוס האטלנטי.

גמישות התנועה בנתיב אמצעי אינה קלה לביצוע על כבישים שבתווך שלהם בנויים גדר או קיר הפרדה, אך גם לכבישים כאלו נמצאים פתרונות יצירתיים. אחד הפתרונות הוא גדר ההפרדה הבנויה מחוליות המחוברות באופן גמיש. בהתאם לזמני הביקוש משאית ענק נעה לאורך הכביש ומסיטה את החוליות של גדר ההפרדה כאילו היו צד של רוכסן, כאשר החוליות נכנסות מצידה האחד של המשאית ומתיישרות בצידה האחר. באופן זה גדר ההפרדה מסיטה את הנתיב האמצעי בהתאם לכיווני התנועה המבוקשים.

פתרון קיצוני יותר הנמצא בפיתוח הוא בניית תשתית “חכמה” המורכבת מלוחות סולאריים משתלבים. לוחות אלו בנויים מחומרים המסוגלים לעמוד בעומסים שיוצרת תנועה מנועית כבדה. בתוך הלוחות משולבים מעגלים אלקטרוניים ונורות שניתן לתכנת אותם בקלות יחסית ובכל רגע נתון. בעזרת התשתית “החכמה” ניתן לשנות את תמרורי הדרך המוארים על התשתית ולשנות את כיווני התנועה בתגובה לביקושים.

מדוע נתיבים הפיכים אינם נפוצים?

נתיבים הפיכים הם בעלי יתרונות וניתן ליישם אותם בקלות יחסית, בין השאר, באמצעות תמרורים אלקטרוניים דיגיטליים, או תמרורים המתחלפים בעזרת מנועים חשמליים. למרות זאת נתיבים הפיכים נדירים יחסית. במקומות מסוימים הדבר נובע מקשיי המעבר בין התשתיות הרגילות לבין התשתיות ההפיכות-הגמישות, וחששות מטעמי בטיחות. החשש הוא שנהגים ישמרו על הרגלי נסיעה ולא יהיו ערים לתמרורים דינמיים המשנים את סדרי התנועה. אך מעבר לחששות המוצדקים קיימים כנראה הסברים נוספים:

* שמרנות.

* ניהול ציבורי – מרבית הדרכים מנוהלות על ידי גופים ציבוריים. גופים אלו יעילים יחסית בהקמה ואחזקה של תשתיות פסיביות, אך פחות יעילים כאשר נדרש מהם לקיים ניהול פעיל, הדורש תפעול ותחזוקה שוטפים.

* העדר תמריץ כלכלי – יש עניין ציבורי כללי בכך שהדרכים הציבוריות המשמשות את הכלל יפעלו ביעילות. צמצום גודש ועומסי תחבורה חוסך לנהגים רבים משאבי זמן, אנרגיה, כסף, זיהום אוויר ומתח נפשי. אך אין דרך כלכלית יעילה המקשרת בין העניין הציבורי, המתפזר בין משתמשי דרך רבים, לבין מימון התועלת בהסדרת דרכים יעילות.

Leave a Reply