השקעות הון גבוהות בפיתוח כלי רכב אוטונומיים מעידות על אמונם של יזמים, בעלי ומנהלי חברות ושל משקיעים על כיוון השקעה מועיל וראוי. אך האם השוק הפרטי יוכל להחדיר לשוק כלי רכב אוטונומיים ללא מעורבות מדינית? התשובה שלילית. בנסיבות של פיתוח טכנולוגיות בהן מעורבת תשתית ציבורית נדרש שיתוף פעולה הדדי, כאשר ההון והשלטון דבוקים זה בזה.
בחודש מרץ 2017 נערכה עסקת ענק במסגרתה רכשה יצרנית שבבי המחשבים “אינטל” את חברת “מובילאיי” הישראלית תמורת כ-15 מיליארד דולר. חברת “מובילאיי” מייצרת ומשווקת מערכות עזר לנהגים ומפתחת חיישנים ומערכות לנהיגה אוטונומית. רכישת החברה על ידי “אינטל” מעידה על כיוון אסטרטגי של ענקית המחשבים, החוזה כי כלי רכב אוטונומיים הם חלון הזדמנויות לפיתוח טכנולוגיות עתידיות ושילוב מערכות מידע ומחשבים בתחום התחבורה והנהיגה. עיסקה זו, הקרובה ללב הישראלי ואשר תרמה באופן ניכר להכנסות המדינה ממסים אינה העסקה היחידה בתחום זה. מרבית יצרניות הרכב הגדולות עוסקות בפיתוח תחבורה אוטונומית ובנוסף עליהן חברות ענק העומדות בחוד החנית של חדשנות בעידן הנוכחי, ובהן ענקיות התוכנה “אלפאבית”, “אפל”, חברת “טסלה מוטורס”, או חברת התחבורה השיתופית “אובר”, פועלות בתחום פיתוח הרכב האוטונומי. בחודש אוקטובר 2016 חברת “קואלקום” רכשה תמורת כ-39 מיליארד דולר את חברת “אן.אקס.פי. סמיקונדקטור” ההולנדית, במטרה לרכוש טכנולוגיה לייצור שבבים המשמשים כלי רכב עצמאיים. בחודש מרץ 2016 “ג’נרל מוטורס” רכשה תמורת כמיליארד דולר חברת הזנק בשם”קרוז אוטומיישן”, שפיתחה תוכנה לניהוג אוטונומי, וכעבור כשנה דיווחה על כוונה להרחיב באופן ניכר את פעילות הפיתוח של החברה שנרכשה.
השקעות ההון הגבוהות בפיתוח כלי רכב אוטונומיים מעידות על אמונם של יזמים, בעלי ומנהלי חברות ושל משקיעים על כיוון השקעה מועיל וראוי. אך האם השוק הפרטי יוכל להחדיר לשוק כלי רכב אוטונומיים ללא מעורבות מדינית? התשובה שלילית, מעורבות ציבורית נדרשת מטעמים שונים שיפורטו.
טכנולוגיות המוטמעות בתשתיות התחבורה מחייבת שיתוף ציבורי
הפרסומים של מפתחי כלי הרכב האוטונומיים מלמדים על השקעות גבוהות בחיישנים שונים, המגבים זה את זה, ומספקים לכלי הרכב מידע על סביבתם הקרובה ואף הרחוקה, כך שכלי הרכב האוטונומי יוצר סביבו בועה מדומה, תוך שמירה על כך שלא יתקרב לעצמים בסביבתו הקרובה באופן המסכן אותם, או באופן שבו הם יסכנו אותו. כל כלי רכב אוטונומי שומר באופן עצמאי על כללי תנועה בטוחה במרחב בו הוא נתון. פעולתו של רכב בודד עשויה להתבצע על פי כללים בסיסיים יחסית, כאשר קשרי הגומלין בין כלי הרכב הבודדים עשויים להיערך, בין השאר, בשיטה המכונה “אלגוריתם של קן נמלים”. שיטה זו דומה לפעילות החברתית של קן נמלים, בו כל נמלה בודדת פועלת על בסיס מספר כללים פשוטים יחסית, ובאופן משותף ומצטבר, קן הנמלים פועל כישות המיישמת אינטליגנציה יחסית גבוהה.
נדבך הנוסף לתפיסת בועת המרחב המוגן בה נעים כל אחד מכלי הרכב האוטונומיים הבודדים, הוא מערכות תקשורת בין כלי רכב שונים, כך שהם מדווחים אחד לשני על מקומם היחסי זה לזה, ומוסיפים שכבות הגנה ואפשרויות לייעול התנועה במרחב.
שכבה נוספת שעשויה לתרום לקידום חדירתם של כלי הרכב האוטונומיים מצויה בתקשורת שבין התשתית במרחבה נעים כלי הרכב לבין כלי הרכב הנעים במרחב התשתית הנתונה. מכיוון שהתשתית היא בדרך כלל נכס ציבורי, לפיתוח ושכלול שכבה זו נדרש שיתוף פעולה בין היזמים, המפתחים ובעלי ההון לבין השלטון, השולט בתשתיות התחבורה. נדמה כי נדבך זה מנוון יחסית לשני הנדבכים הקודמים, עקב המורכבות והקשיים הפוליטיים והחברתיים הכרוכים בו, ועקב קשיים בגיבוש חזון מדיני ושיטה נבחרת כדי לתמוך בכלי הרכב האוטונומיים.
בשיטת התחבורה הנהוגה כיום כלי הרכב נעים על גבי תשתית של דרכים כבושות וסלולות או על גבי תשתית של מסילות ברזל. כלי רכב אוטונומיים יכולים לעשות שימוש בתשתית הקיימת, תוך שימוש בהנחיה וירטואלית השומרת על נסיעה בתחומי התשתית הקיימת, אך גם בסוגי תשתיות חדשניות שינחו את כלי הרכב על מסילות בעלות ממדים פיזיים, שישמרו על כך שכלי הרכב ינועו במדויק על התוואי המנחה. תשתיות התנועה הן רכוש ציבורי ולכן בכל הנוגע לשימוש בהם, לשכלולם, או לקביעת תקני תשתיות נדרשת מעורבות ציבורית.
ויסות והכוונת תנועה צולבת או משתלבת הן נקודות תורפה בשיטת התחבורה המקובלת, וגם בשיטת תחבורת כלי הרכב האוטונומיים. כיום הויסות וההכוונה בנקודות מפגש בין כלי רכב מצטלבים נעשה על ידי הגורם האנושי הנוהג ברכב ומציית לחוקי דרך, לתמרורים או לרמזורים. כלי הרכב האוטונומיים עשויים לקבל את פקודות הויסות וההכוונה מהתשתית, בהתאם לטכנולוגיה לפיה הם יפעלו. ההשתלבות של התשתית דורשת מעורבות ציבורית.
אלגוריתמים המונחים על ידי שיקול דעת ערכי וחברתי
התנועה בדרכים דורשת הפעלת שיקול דעת ערכי. דוגמא פשוטה היא מתן עדיפות לכלי רכב מצילי חיים. עדיפות זו עשויה להידרש גם בשיטת תחבורה אוטונומית, וחקיקה ציבורית תידרש להסדיר סוגיות מסוג זה. דוגמאות מורכבות יותר עשויות להיות במצבי סכנה כאשר נדרש לבחור בברירה של הרע במיעוטו, למשל, ברירה בין פציעת פלוני להרג אלמוני, ברירה בין פגיעה בבעל חיים לפגיעה בבן אנוש, בין פגיעה בנהג לבין פגיעה בהולך רגל, בין פגיעת גוף לפגיעת רכוש, וכיוצא בכך. בתחבורה אוטונומית קבלת ההחלטות עשויה להתבצע על ידי מכונה. הזנת ברירות שיקול הדעת וסדרי עדיפויות צריכה להיערך בהליך הכולל מעורבות ציבורית ושיקולים מוסריים וחברתיים, ולא רק שיקולים הנדסיים או טכניים. שיקול הדעת בתכנון המערכות דורש מעורבות ציבורית.
שינויי חקיקה
הסדרי ביטוח, לרבות ביטוחי חובה ועקרונות של אחריות מוחלטת, ידרשו עיון מחדש וחקיקה מעודכנת כאשר כלי רכב אוטונומיים ינועו על הכבישים. כמובן שקביעת נורמות מסוג זה תדרוש מעורבות ציבורית.
מפתחי כלי הרכב האוטונומיים מציינים את היתרונות בתוספת קיבולת תנועה משמעותית ויעילות התנועה לעומת שיטות התחבורה הנוכחיות. ניסיון העבר מלמד כי טבע האדם למתוח את גבולותיהן של מערכות חדשות ויעילות לקצה היכולת, ולכן ההנחה שתחבורה אוטונומית תחסל את בעיות גודש ופקקי התנועה אינה נכונה. שיטות תחבורה יעילות עלולות לעורר השראה להיווצרות נסיעות חדשות וליצור תנאי גודש ופקקים גרועים מאלו הקיימים כיום. רצוי שויסות היקף התנועה בדרכים יעשה באופן מושכל, וכלים כלכליים חדשניים עשויים לספק אמצעי ויסות. הכתבת והטמעת כלי ויסות כלכליים ידרוש שיקול דעת ציבורי וחקיקה.
לכלי רכב אוטונומיים צפויה להיות השפעה מרחיקת לכת על הליכי תכנון ועל מדיניות שימושי קרקע. הליכים אלו נערכים כהליכים בעלי מעורבות ציבורית גבוהה, והם ידרשו להיות חלק משיקול הדעת לגבי האופן שבו יוטמעו מערכות תחבורה חכמות במרחב הציבורי העירוני והכפרי.
כלי רכב אוטונומיים צפויים לחולל מהפכה בתפיסות התחבורה הציבורית המסורתיות, כאשר מרכז הכובד בתחבורה הציבורית עשוי לעבור מכלי רכב מרובי משתמשים לכלי רכב אישיים ציבוריים, אוטונומיים, ולשילובם בתוך מערכות הסעת ההמונים. שינוי מסוג זה עלול כמובן לפגוע במפעילי התחבורה הציבורית הקיימים, ובכלל כלי רכב אוטונומיים עלולים לפגוע בנהגים מקצועיים שונים. שינויים מקצועיים מהותיים דורשים תהליכים חברתיים ובקרה ציבורית.
כלי רכב אוטונומיים יצרו מתח חדש בין שימוש בתחבורה ציבורית או שיתופית לבין שימוש בתחבורה אישית בבעלות פרטית, כאשר כלי הרכב האוטונומיים יוכלו לספק שירות שימושי ברמה גבוהה ותחרותית לבעלות ברכב פרטי. לאור קיומה של חלופה יעילה וסבירה לבעלות ברכב פרטי יהיה מקום להתייחס למחיר הכלכלי הגבוה שמטילה הבעלות האישית בכלי רכב על שימושי קרקע ובפרט על שטחי החניה הנדרשים לשירותם. קביעת מנגנונים כלכליים חדשים לתמחור נכון של עלות שימושי הקרקע צפוי לדרוש מעורבות ציבורית.
סיכום
למרבה הצער מטבע הלשון “הון-שלטון” מלווה בהקשרים שליליים, ושיתוף פעולה בין הון לבין שלטון הפך לעניין מגונה. פיתוח תחבורת כלי רכב עצמאיים יכול לשמש מנוף והזדמנות לבניית יחסי “הון-שלטון” הגונים, שקופים ומפרים, הרואים את טובת הציבור כשיקול ראשון במעלה וחוסמים אפשרויות לא הוגנות להחדרת שיקולים זרים, כמו קידום עניינים אישיים, או הגבלת תחרות שוטפת בין הגורמים המעורבים.
סיכומו של דבר, מגמת המעבר של תעשיות הרכב וטכנולוגיות העילית המסורתיות לקידום תחבורה אוטונומית וחכמה צריכה להיערך בשילוב ידיים עם שיקול דעת ציבורי, חברתי ומדיני. רק שילוב זה יאיץ תהליך התייעלות השימוש בטכנולוגיות התחבורה. השילוב הנדרש בין הטכנולוגיה וההון לבין השלטון, היא הזדמנות לתקן עיוותים גם בהתנהלות המתח וניגוד העניינים הקיימים בין המעורבות הציבורית למעורבות המגזר הפרטי, תוך הקפדה על התנהלות הוגנת השמה בראש מעייניה את טובת הציבור הרחב.