תחושת שליטה כשיקול להעדפת אמצעי תחבורה

בחירה והעדפה של אמצעי תחבורה מסוים לעומת אחר, מונעת משיקולים שכלתניים, כמו מהירות, יעילות ועלות השימוש באמצעי הנבחר, אך גם משיקולים רגשיים. אחד השיקולים הרגשיים המניעים בחירה באמצעי תחבורה מועדף הוא תחושת השליטה שהאמצעי הנבחר מקנה למשתמש.

התבונה הנכשלת מול חולשות והטיות

בעשורים האחרונים פורח במחקר הכלכלי ענף שזכה לכינוי “כלכלה התנהגותית”. הכלכלה ההתנהגותית קוראת תגר על השערות שעמדו ביסוד החשיבה הכלכלית הקלאסית, לפיהן יש להניח שכל פרט שוקל באופן שכלתני את הברירות העומדות בפניו ומקבל החלטות הגיוניות המובילות אותו להחלטה הנבונה ביותר. חוקרי הכלכלה ההתנהגותית מצביעים על כך שהתבונה בהחלטות כלכליות מוטה לרעה על ידי רגשות וחולשות אחרות. מחקרי כלכלה התנהגותית מראים כיצד החולשות האנושיות מטות אנשים מחשיבה תועלתנית קרה וטהורה. מחקרים אלו ממחישים כי אנשים מוטים על ידי רגשות כמו פחד, קנאה, או נקמנות, הסתמכות עיוורת על דמויות סמכותיות, על דעה של רבים, על מסרים פשוטים, על מוסכמות, על מנגנונים אסוציאטיביים, על כבוד עצמי וכיוצא בכך.

נדמה שה-“תגליות” של חוקרי הכלכלה ההתנהגותית, לפיהן החלטות שכלתניות של בני אנוש מוטות על ידי חולשות שונות אינן נישאות על כנפי בשורה חדשה. כל מנחה במכון הרזיה מודע לכך שמרבית לקוחותיו יכשלו לאורך זמן בניסיונות להקשיב לתבונתה של עצה רפואית כשלעומתה ניצבים פיתויים וחולשות אנושיות. רבים נכנעים למלכודות של מזונות המספקים נחמה מיידית לנפש וסיפוקים מיידים לגרגרנות, תאוות עיניים או בלוטות הטעם, אך מזיקים לבריאות הגוף. בדומה למנחי ההרזיה, גם חוקרי הכלכלה ההתנהגותית מנסים לזהות ולהכריז בקול על ההטיות והחולשות האנושיות על בסיס הסברה שהמודעות לקיומן תסייע לתבונה להתגבר עליהן.

כמו כל פעילות אנושית וכלכלית, גם בחירה והעדפה של אמצעי תחבורה אינה נעשית על בסיס שיקולים תבוניים טהורים, והיא מוטה על ידי חולשות והעדפות רגשיות מגוונות. מאמר זה ממוקד בחולשה האנושית לתחושת שליטה והשפעתה על העדפת אמצעי תחבורה לעומת אחרים.

ברירות תחבורה וסיפוק תחושת השליטה

במאמר בשם “Is Travel Really That Bad?”, שנכתב על ידי פרופ’ אריק א. מוריס מאוניברסיטת קליפורניה [1], פורסמו ונותחו תוצאות מחקרים שמחבר המאמר ערך יחד עם פרופ’ אריק גוארה מאוניברסיטת פנסילבניה. במחקרים אלו נבחנה מידת שביעות הרצון של משתמשים באמצעי תחבורה שונים בארצות הברית – אופניים, הליכה, תחבורה ציבורית ומכונית פרטית. המחקרים ביקשו לבחון את מצב רוחם של המשתמשים תוך שימוש במונחים כמו שמחה, עצב, לחץ, עייפות, כאב, ופעילות בעלת משמעות.

המחקרים שנזכרו במאמר העלו כי תחבורה ציבורית אינה אמצעי תחבורה משביע רצון. תוצאות נמוכות ניתנו לרכבות, רכבות תחתיות ורכבות קלות, ואוטובוסים נקשרו למצב הרוח הירוד ביותר. כ – 66% מהנסקרים השיבו שהם נהנים מרכיבת אופניים והליכה רגלית, כ – 58% השיבו שהם נהנים מנסיעה במכונית, כ – 31% ממשתמשי רכבות שונות השיבו כי הם שבעי רצון, ורק כ – 8% מנוסעי האוטובוסים הביעו שביעות רצון.

במאמר מוצגת השאלה מהו ההסבר ליחס העגום מצד משתמשי האוטובוסים, והוא מציע שתי תשובות עיקריות.

– התשובה הראשונה היא תחושת איבוד שליטה כאשר משתמשים בתחבורה ציבורית. הנוסע בתחבורה הציבורית נתון לחסדי לוחות הזמנים של המפעילים, לנתיבי התנועה שהם קובעים, ולמיקום תחנות, שעלולות להיות מרוחקות מצרכיו. הנוסע בתחבורה הציבורית אינו שולט בעמידה בלוחות הזמנים, ובזמינותו של מושב פנוי. נוסעים צריכים לוותר על מרחב פרטי ועל זהות האנשים השותפים עמם בנסיעה.

– הסיבה השנייה לחוסר שביעות רצון מהתחבורה הציבורית היא חוסר נוחות, הכוללת לעיתים אילוץ לנסוע בעמידה, לנוע בכלי רכב עמוסים בנוסעים, להיות חשופים לתנאי מזג אוויר לא נוחים, להמתין בתחנות, וללכת אל התחנות ומהן. נוסעי תחבורה ציבורית עלולים להיות מוטרדים על ידי נוסעים אחרים, או לסבול מלחץ נפשי הנובע מאי הודאות לגבי בואו של האוטובוס לתחנה בזמן והגעתו ליעד הנסיעה בזמן.

על פי המחקרים הנזכרים, בניגוד לתחבורה ציבורית, אמצעי התחבורה המשמח ביותר את משתמשיו הוא האופניים. מבלי לקחת בחשבון רוכבים למטרת הנאה טהורה, רוכבי אופניים היו במצב רוח טוב באופן משמעותי בהשוואה למשתמשים באמצעי תחבורה אחרים שנבדקו, ואף יותר מהולכי רגל. החוקרים ייחסו זאת לכך שרכיבת אופניים היא פעילות בריאה, ידידותית לסביבה, זולה ומהנה.

הסיפוק וההנאה משימוש באופניים כאמצעי תחבורה משביע רצון, ומנגד העדר שביעות רצון ומצב רוח עגום משימוש באוטובוסים, עשויים להיות מוסברים, בין השאר, בתחושת השליטה המרוממת את הרוח מצד אחד, ובתחושת החידלון וחוסר האונים, הנובעים מהעדר שליטה, מהצד השני.

רכיבה על אופניים מספקת לרוכב שליטה ישירה על האמצעי באמצעותו הוא נע, והיא נתונה לשליטתו סמוך למקור נסיעתו וקרוב ליעדו. קצב תנועתו והתקדמותו של רוכב על שביל אופניים  נשלטים בעוצמה גבוהה על ידי הרוכב, והוא רגיש לגודש תנועה או לפקקים פחות ממכוניות פרטיות, גם כאשר מהירותו הממוצעת איטית ממהירות הרכב הממונע. בדומה לרוכבי אופניים, את הריגוש שמספקת השליטה הישירה בתנועה חווים גם רוכבי סוסים, גולשי רוח, מחליקים על קרח, מחליקי מגלשיים, שייטים או נהגי מרוצים. תנועה בשליטה מספקת חוויות שיש בהן מרכיבים של הגשמה עצמית, התגברות על אתגר, סיפוק ממיצוי מיומנות השליטה והרפתקה. גם הפעילות הגופנית, המזרימה לדם אנדורפינים, תורמת את השפעתה הטובה על מצב הרוח.

מהמודעות לאושר הנובע מתחושת השליטה באמצעי תחבורה מסוים אפשר להסיק מספר מסקנות:

– הסיפוק הנלווה לתחושת השליטה באמצעי תחבורה מסוים עשוי לשמש אחד המשתנים המסייעים לנבא שביעות רצון, ושיקול להעדיף את קידומו.

– הסיפוק הרגשי שמספקת רכיבת אופניים בהשוואה לנסיעה באמצעי תחבורה ציבורית עשוי להיות שיקול כאשר נבחנות ברירות של פיתוח תחבורה ציבורית או פיתוח שבילי אופניים.

– כלי רכב אוטונומיים עשויים להיות יעילים אך פחות מספקים מבחינה רגשית, עקב הפחתת שליטתו של הנהג בתהליך הנסיעה.

– יחד עם ההתחשבות באושר הרגשי שמספק אמצעי תחבורה מסוים ובעגמומיות שמחולל אמצעי אחר, יש לשקול שיקולים קרים של יעילות ובטיחות התנועה לפרט ולכלל, ולנסות להיזהר מעוצמת ההטיות שיוצרים שיקולי הרגש.

מקורות וחומר לעיון

[1] Is Travel Really That Bad?, Eric A. Morris, Access Magazine 51, Spring 2017
https://www.accessmagazine.org/spring-2017/is-travel-really-that-bad/

Leave a Reply