ניהול מיסעות

מיסעה היא השטח הציבורי המשמש תשתית לתנועת כלי רכב. המיסעות הן שטחי קרקע מוגבלים, הנדרשים לספק את ביקושי התנועה הגוברים. כאשר עודפי ביקוש לתנועה על שטח מיסעה נתון עולים על קיבולת המיסעה, יורדת יעילות התנועה. ניהול יעיל של תשתיות המיסעה דורש ניתוח יעילות אופני התנועה שעל המיסעה והקצאת שטחי המיסעה במרחב ובזמן לאופני התנועה היעילים יותר. כיצד ראוי לחלק את מרחבי התנועה בין הולכי רגל, כלי תחבורה קלים, תנועה של תחבורה ציבורית ותנועה של תחבורה פרטית?

המיסעה

המיסעה היא מבנה הדרך שמעל תשתית הקרקע הטבעית שעליו נוסעים כלי רכב. בדרך כלל המיסעה היא שטח קרקע פסיבי, המיועד לתנועה, כאשר לציבור נתון חופש תנועה לנוע עליו באמצעי התנועה המקובלים. שטחי המיסעות מוגבלים והותרת התנועה עליהם ללא בקרה גורמת לחוסר יעילות ובסופו של דבר פוגעת ביעילות התנועה של כלל הציבור.

כדי לתרום ליעילות התנועה על שטחי המיסעות ניתן לחלק בהם את המרחב ואת הזמן ולתת עדיפות לסוגי תנועה יעילים בניצול המרחבים וזמני התנועה שעל המיסעות. חלוקה זו יכולה להיעשות באמצעים שונים, ובהם על ידי סימונים בסוגי ריבוד שונים, על ידי הפרדת מפלסים, על ידי סימון בצבעים שונים, או על ידי תמרור.

חלוקת המיסעה בין משתמשי הדרך השונים והעדפת המשתמשים העושים שימוש יעיל במרחב ובזמן התנועה על שטחי המיסעה המוגבלים הוא לא רק יעיל, אלא בדרך כלל גם צודק, משום שמשתמשי הדרך היעילים הם בדרך כלל הפחות אנוכיים, והמתחשבים במשתמשי הדרך האחרים.

ניהול שטחי מיסעה ברמת חזון אסטרטגי של מדיניות תחבורה

הקצאת שטחי מיסעה היא החלטה מדינית, וככל החלטה מדינית מקבלי ההחלטות יכולים להחליט על ההקצאה לפי חזון תחבורה בו הם אוחזים – בתקווה שהם נתנו ליבם לנושא, למדו אותו בעיון, וגיבשו החלטות שקולות.

להקצאת שטח מיסעה לטובת אמצעי תנועה מסוים בהשוואה לאחרים, יש השפעות על הבחירה והשימוש באמצעי התנועה השונים, משום שסביר להניח שתשתית יחסית מרווחת ונוחה תעביר משתמשי דרך לאמצעים הנהנים מתשתיות מועדפות. לדוגמא, סביר להניח שהקצאת שטחי מיסעה לטובת נתיבי אופניים או תנועה קלה תניע חלק ממשתמשי הדרך להעדיף תנועה מסוג זה על פני תנועות מסוגים אחרים, או שהקצאת שטחי מיסעה לטובת נתיבי תחבורה ציבורית, תאיץ את תנועת התחבורה הציבורית על חשבון תנועת התחבורה הפרטית ותניע חלק ממשתמשי הדרך להעדיף את התחבורה הציבורית.

שיקולי מדיניות המבוססים על הרצוי עשויים לגרום למנהיג ציבור להוביל מדיניות בה הוא מאמין, בניגוד לדעת הקהל המקובלת. אך במשטר דמוקרטי ראוי שהחלטות ציבוריות ייבחנו בהתחשב בהעדפות הציבור, תוך כדי בחינה שוטפת של ההיזונים החוזרים המתקיימים בין החלטות מנהיגות המבקשת להוביל שינוי לבין שינוי המציאות בפועל. מכאן שהחלטות בדבר שינויים בהקצאת שטחי המיסעה צריכות להיערך בהתחשב במציאות קיימת – המשקפת תמונה של העדפות הציבור תוך שכלול מעשי של גורמים מורכבים, ובחינת השפעות השינויים על המציאות. בחינת המציאות לאחר התווית שינוי היא עדות להצלחה או לכישלון של ניסיון מדיני להשפיע על שינוי המציאות.

ניהול שטחי מיסעה ברמה הטקטית – שיקולי יעילות וצדק בין משתמשי הדרך

מלבד חזון תחבורה אסטרטגי כלשהו הצופה לטווח ארוך, בטווחים קצרים ובינוניים יש לספק פתרונות תחבורה שיובילו לחלוקת שטחי המיסעות באופן צודק ויעיל בין משתמשי הדרך השונים. במקומות בהם ישנם פקקים וגודש תנועה יש לתת עדיפות למשתמשי הדרך אשר עושים שימוש יחסי באמצעים יעילים, צנועים ומתחשבים בזולתם בהשוואה לאחרים. נדגים שיקולים ומשתנים שונים בהעדפת אמצעי תחבורה מסוימים על פני אחרים.

אופי סביבת התשתית ואמצעי התנועה הנתונים בפועל – החלטה המעדיפה סוג אמצעי תנועה על פני אחרים צריכה להתחשב בשימוש שנעשה בפועל באמצעי תנועה שונים באזור נתון. לדוגמא, ברחובות עירוניים צרים, בהם תנועת משאיות נדירה, כמובן שאין מקום לתת עדיפות במיסעה למשאיות, מאידך, במקומות בהם קיימת תנועה ערה של אמצעי תחבורה קלים, יש לשקול מתן עדיפות במיסעה לאמצעים אלו. במקומות בהם קיימת תנועה ערה של הולכי רגל, ראוי להגדיל את נפח המדרכות המשרת אותם, מאידך על מדרכות בהן תנועת הולכי הרגל בפועל דלילה ניתן לשקול הסטת נפח המדרכות לטובת אמצעי תחבורה שרמת השימוש בהם גבוהה יותר.

סוגי הדרכים – סוגי הדרכים עליהם נעים אמצעי תחבורה שונים הם משתנה חשוב כאשר שוקלים להעדיף הקצאת חתך מיסעה לאמצעי פלוני. בדרך בין עירונית מהירה, ראוי להעדיף כלי רכב מהירים על פני איטיים. ברחוב עירוני צפוף הנתון ברשת צמתים צפופה, ראוי להעדיף כלי רכב צמומים, או כלי תחבורה קלים, המסוגלים לפנות צמתים וצווארי בקבוק במהירות גבוהה יותר, עקב כושר תמרון או האצה גבוהים יחסית.

יחס גבוה בין המטען לנפח התחבורה – כאשר משווים בין שני אמצעי תחבורה שונים שבאחד מהם היחס בין המטען לנפח שהאמצעי תופס על התשתית גבוה יותר מהאחר, יש להעדיף הקצאת מיסעה לראשון. דוגמאות להמחשה: ראוי שאוטובוס עמוס ב 50 נוסעים ינוע על נתיב מועדף בהשוואה לאוטובוס ובו נוסעים בודדים, ראוי שאוטובוס ובו תריסר נוסעים ינוע על נתיב מועדף בהשוואה לרכב פרטי ובו חמישה נוסעים, אך אוטובוס ובו ארבעה נוסעים צריך להידחות מפני רכב פרטי ובו ארבעה נוסעים, משום שנפחו של האוטובוס גדול יותר. ראוי שאופניים או קורקינט, עליהם רוכב אחד יזכו לעדיפות על פני רכב פרטי ובו נהג אחד, בשל הנפח הצנוע שהם צורכים, אך כשמדובר ברכב פרטי מלא נוסעים, היחס עשוי להשתנות.

מהירות אמצעי התנועה – אמצעי תנועה מהירים יותר ראויים לעדיפות על פני אמצעי תנועה איטיים יחסית. כך לדוגמא, יש להעדיף הקצאת תנועה לרכב פרטי בהשוואה לתנועות חמורים או סוסים, או תנועת רכב פרטי על כביש מהיר בהשוואה לתנועת אופניים.

כושר התמרון של אמצעי התנועה – אמצעי תנועה בעל כושר תמרון נמוך, עלול לעכב אחרים במיוחד בדרכים או צמתים צרים. לדוגמא: אוטובוס מפרקי או משאית כבדה הנעים ברחובות עירוניים צרים עלולים לגרום לעיכובים ממושכים למשתמשי דרך אחרים אם יידרשו לפעולות תמרון מורכבות או מסורבלות.

ניהול שטחי המיסעות הלכה למעשה

איסוף וניתוח נתונים – כדי לבחון לאיזה סוג של תנועה יש לתת עדיפות נדרש לאסוף ולרכז נתונים באמצעות “ספירת תנועה” במרחב נתון. אם בעבר ספירות אמצעי תנועה נעשו באמצעות צופים שרשמו את אמצעי התנועה השונים לפי מבט בעין, בשנים האחרונות קיימים אמצעים מדויקים, אמינים וזולים יותר לרכז נתוני תנועה בהסתמך על מערכות איכון לוויני וטלפונים ניידים המוחזקים בידי חלק גדול מהציבור, ובהסתמך על מאגרי מידע ממחושבים שמנוהלים על ידי חברות התחבורה הציבורית. איסוף וניתוח הנתונים צריך להיערך באופן תדיר, ובעיקר אחרי עריכת שינויים באופי של מיסעה, כדי לבחון האם השינוי אכן הועיל? או האם השינוי גרם לשינוי חלוקת השימוש באמצעי התנועה, ונדרש לבצע הערכה חדשה?

גיבוש המלצות – לאחר איסוף וניתוח הנתונים על ידי מהנדסי תחבורה, הם יכולים לגבש המלצות לבחינת דרג מקבלי ההחלטות. המלצות אלו אינן חייבות להיות חלוקה קטגורית, אלא שילוב גמיש ויצירתי בין אמצעי תחבורה שונים הראויים להעדפה במיסעה, במרחב או בזמן. דוגמאות: ניתן לקבוע נתיב תחבורה ציבורית שתוקפו מוגבל לשעות הגודש בהם האוטובוסים העמוסים, אך אינו בתוקף מחוץ לשעות הגודש. ניתן לקבוע חלוקת מיסעה המוקצית לשילוב של אמצעי תחבורה בעלי יעילות יחסית, למשל, לאוטובוסים ולכלי רכב פרטיים בתפוסה גבוהה. בלונדון נעשה שילוב של נתיבים משותפים לאוטובוסים ואופניים. שילוב זה הקצה את נתיבים במיסעה לאמצעים יעילים יחסית, אך עורר בעיות בטיחות עקב פגיעה ברוכבי אופניים על ידי אוטובוסים כבדים. ראוי שגיבוש ההמלצות יכלול גם התייחסות כלכלית ליחס שבין התועלת לעלות ביצוע שינוי המיסעה.

קבלת החלטות – במדינת ישראל, קבלת החלטות לגבי תכנון המיסעות בכבישים בין עירוניים ועורקי תנועה נערכת על ידי משרד התחבורה הממשלתי ואילו לגבי תכנון מיסעות ברשויות מקומיות על ידי הגורמים המוסמכים ברשויות אלו. בדרך כלל שטחי המיסעה מוגדרים בתוכניות בינוי ערים כ-“דרכים”, כאשר קיימת גמישות לרשויות לקבוע את רזולוציית השימוש בתוך המיסעה בהליכים פשוטים יחסית, בשונה מהליכי תכנון רגילים הדורשים פרסומים, הליכי הגשת התנגדויות והכרעות על ידי ועדות תכנון בדרגים שונים.

ביצוע – שינוי חלוקת מיסעה יכול להתבצע בדרך יקרה יחסית הכוללת, הפרדת מפלסים, או הפרדה על ידי אי תנועה, חלקת גינון או גדרות הפרדה, אך גם בדרך זולה מאוד, המסתפקת בשינוי צבע נתיב, בצביעת סימונים על הנתיב, בשילוב עם תמרורים. בעולם מקובל ששבילי אופניים מסומנים בצבע מזהה ותמרורים, ונתיבי תחבורה ציבורית באמצעות מעוינים על נתיב התחבורה הציבורית.

סיכום

שינוי חלוקת מיסעה עשוי להיות מונע על ידי חזון של מנהיגי ציבור, המבקשים להעדיף אמצעי תחבורה מסוימים על פני אחרים מסיבות של צמיחה או פיתוח כלכלי, יעילות, שוויון חברתי, איכות הסביבה ואפילו עידוד בריאות הציבור באמצעות עידוד אמצעי תחבורה פעילים. מלבד שיקולי חזונות ארוכי טווח ראוי לבחון את חלוקת המיסעות על ידי שיקולים של יעילות תחבורתית וצדק תחבורתי גרידא בין משתמשי הדרך השונים.

Leave a Reply